כשהגוף מוצף והרגש מנהל את האירוע: מבט רגיש על הקשר בין ויסות חושי לוויסות רגשי, ואיך אנחנו כהורים יכולים ללוות אותם בדרך
מה תמצאי במאמר הזה?
- הכרת המערכות: מה זה בעצם ויסות חושי (על שלושת גווניו) ומהו ויסות רגשי?
- הריקוד שביניהן: איך ויסות חושי וויסות רגשי שוזרים זה את זה ומשפיעים על היום-יום בבית?
- איך הקושי פוגש אותנו? האופן שבו הצפה חושית ורגשית באה לידי ביטוי בהתארגנות, בדימוי העצמי וביחסים הבין-אישיים.
- מקום לנשום יחד: צעדים פשוטים ועמוקים שיעזרו לנו להיות שם עבורם – מהבעה ולגיטימציה ועד מציאת פתרונות משותפים.
מה הקשר בין ויסות רגשי לוויסות חושי?
כשאת מנסה להבין את ההתנהלות של הילד שלך ביום-יום, את פוגשות שוב ושוב שתי מערכות עמוקות שפועלות בנו 24/7, מרגע הלידה ועד יומנו האחרון הוויסות החושי והוויסות הרגשי.
אלו שתי מערכות שמתקיימות בנפרד, ויוצרות יחד מרחב דינמי משותף. יש ביניהן יחסים של ממש, וביחסים כמו ביחסים לפעמים אחת יותר משפיעה ו'נותנת את הטון', לפעמים מתקיים מאבק,לפעמים אחת "עולה" על השנייה ומחפה עליה ולפעמים הן מתקיימות יחד בנינוחות.
הן בעלות משמעות והשפעה על ההתנהגות וההתנהלות של כל אחת ואחד מאיתנו, צעירים ומבוגרים, לפעמים בנפרד ולפעמים ביחד.
מה שאומר שאלו מערכות דינמיות שמשתנות בתוכנו בהתאם לאישיות, גיל, רגע מסוים, נסיבות פנימיות (למשל-חיזוק החוסן האישי) ונסיבות חיצוניות (למשל- סביבה חברתית מותאמת)
את הדינמיקה ביניהן והדינמיות שלהן אנחנו יכולים לראות בהתנהגות- מעשים ודיבורים- של הסובבים אותנו.
כתחושות גוף נחוש – מתח, כיווץ, בחילות, סחרחורות, לחץ, בהייה, חוסר הבחנה, תזזיתיות, קושי באיפוק.
כרגשות נרגיש– פחד, עצב, תסכול, עומס, מצוקה, אמפטיה בעוצמה גבוהה, שמחה, התרגשות עמוקה עד כהות רגשית.
כדי להבין לעומק את המפגש איתן, כדאי להכיר כל אחת מהן מקרוב.
מה זה ויסות חושי?
ויסות חושי הוא התהליך שבו הגוף קולט מידע מהסביבה דרך החושים, מעבד אותו, ומשתמש בו כדי להתנהל, באופן מיטבי, ביום-יום.
רגישות בוויסות החושי יכולה לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים מרכזיים:
- רגישות חושית גבוהה (רגישות יתר): מערכת הקלט זקוקה למעט מאוד גירויים (בעוצמה ובתדירות). לכן, לעיתים נראה הימנעות או הרתעות מהתנסויות מסוימות.
- רגישות חושית נמוכה (רגישות חסר): מערכת הקלט זקוקה לגירויים בעוצמות גבוהות. בהיעדר גירוי חזק, נראה ילדים שמתכנסים בתוך עצמם, במעין פסיביות או אדישות.
- חיפוש תחושה: מערכת הקלט זקוקה לגירויים חזקים, אך בשונה מתת-רגישות – כאן הילדים אקטיביים מאוד, יוצרים ומוצאים בעצמם את הגירויים שהם זקוקים להם.
חשוב לדעת שרגישויות חושיות הן אישיות לחלוטין, והן משתנות מאדם לאדם וגם לאורך תקופות החיים.
מה זה ויסות רגשי?
ויסות רגשי הוא המנגנון הפנימי שמאפשר לנו להתמודד ולהכיל את מגוון הרגשות שעולים בתוכנו בתגובה לאירועי היום. כאשר המערכת הרגשית מאוזנת ומווסתת, אנחנו יכולים לבחור באופן מודע מתי ואיך להביע את רגשותינו.
- כשהמרחב הרגשי עמוס ומוצף: גם אירוע קטן ושגרתי יחווה כגדול, כואב ומציף.
- כשהמרחב הרגשי מאופק וסגור מאוד: אירועים משמעותיים יקבלו ביטוי מועט או כמעט לא מורגש, כאילו אינם נוגעים בדבר.
הדינמיקה שבין החושים לרגשות
השילוב בין ויסות חושי לוויסות רגשי משפיע ישירות על ההתנהגות שלנו ושל הילדים שלנו. אנחנו מרגישים את זה בגוף – במתח, בכיווץ, בתזזיתיות או בקושי באיפוק – וגם ברגש, דרך תסכול, עומס, או לפעמים קהות רגשית זמנית.
הקושי האמיתי נוצר כשהמערכות הללו מוצפות או צמאות לגירויים. הרצון לספק את הצורך הזה מנהל את ההתנהגות, ומשפיע על שני מישורים מרכזיים:
בהיבט האישי
- בהתארגנות ובסדר: סדר פיזי (האם שם לב לבגדים הפוכים או לילקוט מבולגן?), סדר רגשי (האם יודע לתת שם לרגש?) וסדר מנטלי (יצירת סדר עדיפויות והתנהלות לפי סדר יום).
- ביחס של הילד לעצמו: המילים שבהן הוא משתמש כדי לדבר על הגוף שלו, הרגשות שלו והיכולות שלו – האם מדבר לעצמו ועל עצמו בחמלה או בדורשנות?
בהיבט הבין- אישי
קושי בוויסות עלול להשפיע על רכישת מיומנויות חברתיות – היכולת להשתלב במשחק, ליצור קשרים חדשים, או לבטא את עצמו במילים במקום דרך תגובות גופניות וסוערות
מה אנחנו כהורים יכולים לעשות?
כשאת מבינה שההתנהגות מגיעה ממקום של הצפה או חוסר ויסות, קל יותר לגשת לילד ממקום חומל ומחבר:
- היכרות עם רגשות: לתת שמות לרגשות ביום-יום, דרך שיחה, סיפורים או משחקים קלילים.
- לגיטימציה מלאה להבעה רגשית: לאפשר לכעס ולבכי להיות שם. לתת לו להוציא תסכול מבלי לסכן את סביבתו, ופשוט לשבת לידו – ללא שיפוט, להציע חיבוק או נוכחות שקטה. אם לא רוצה פשוט לשבת שם בשקט, הרבה פעמים אחרי שיסתיים הביטוי הרגשי יבואו לחיבוק.
- שיח רגוע אחרי הסערה: כשעובר קצת זמן והגוף נרגע, אפשר לדבר על מה קרה, לשמוע איך הוא הרגיש? איך הוא מרגיש כשהוא מגיב בכעס גדול, צעקות או בכי? (בד"כ גם הילד בעצמו לא נהנה מאירוע כזה) ולשקף ברגישות גם את החוויה שלך בלי לייצר בושה או אשמה.
- מציאת פתרונות יצירתיים יחד: לחשוב יחד על דרכים שיאפשרו בפעם הבאה חוויה יותר מתוּנה, הרעיון הוא לאפשר את הביטוי הרגשי באופן כזה שיאפשר את החיים בבית ופחות ינהל את האווירה במשפחה. לתת מקום גם לרעיונות של הילד ולתת ביטוי גם לרעיונות שלך. ואז לבחור יחד מה מתאים עכשיו, מה תרצו לנסות בפעם הבאה כשזה קורה?