
לשתף בכיף: איך נפתח בבית מרחב של שיתוף בחוויות היום?
כשהשאלה "איך היה בגן?" נענית ב"כיף" או בשתיקה: התבוננות רגישה על הכמיהה להקשיב לילד, ואיך יוצרים בבית מרחב שמזמין שיתוף בחוויות היום. מה תמצאי במאמר הזה? המפגש בין הכמיהה ההוֹרית לרצון
מערכות היחסים שלנו הן אבני היסוד עליהן מושתתים חיינו ביומיום. שם באים לידי ביטוי הדפוסים שלנו, שם משאלות הלב שלנו רוקמות חיים ומתגשמות במציאות.
מערכות יחסים בין הורים לילדיהם הן מערכות יחסים מאתגרות שמציבות, לא פעם, מראה רחבה, עמוקה ואינטנסיבית 24/7 יש בהן עוצמות רגשיות חדשות ובפעמים רבות גם מפתיעות, המורגשות בעת ובעונה אחת כמו גאווה ופחד, אהבה וצער, דאגה ותקווה.
נדמה שבשנים האחרונות השיח ההורי בכלל ויחסי הורים-ילדים בפרט תופס יותר ויותר מקום, זה שיח שמעלה מודעות ונשען על ההבנה שהתקופות משתנות וילדינו גדלים בסביבות חיים אחרות מאלה שאנחנו גדלנו בהן ולמידת שפה ודרך חדשה לתקשורת ושיח בבית יכולים להייטיב את היחסים ולאפשר קירבה וחיבור שאולי אנחנו כילדים וילדות לא חווינו אותו.
בין השיח הכללי לבין היישום בפועל נמצא.ת הפרט- את.ה כהורה, כאדם עם הייחודיות שלך, עם הסיפור שלך, עם האפשרויות, הרצונות והשאיפות שלך ליחסים קרובים עם הילד.ה שלך ובפרט כשהם חווים רגישות בויסות החושי או קושי במעברים שמוסיפים עוד "טון" לחיים וליחסים ביום- יום וגם ברגעים חד-פעמיים.

כשהשאלה "איך היה בגן?" נענית ב"כיף" או בשתיקה: התבוננות רגישה על הכמיהה להקשיב לילד, ואיך יוצרים בבית מרחב שמזמין שיתוף בחוויות היום. מה תמצאי במאמר הזה? המפגש בין הכמיהה ההוֹרית לרצון

להדחיק או להרגיש- למה אנחנו מפחדים מאי-נוחות רגשית ומה קורה כשאנחנו מעזים לתת לה מקום וביטוי? נושא כמו הבעת רגשות אצל ילדים – ובפרט רגשות לא נוחים כמו כעס, עצב

כשהמילים הטובות פוגשות את האוזניים הרכות ואת הלב הרחב של הילד. הן מפתחות בתוכו התבוננות טובה על עצמו – התבוננות שאדוותיה ניכרות בטווח הקצר ביחס שלו לעצמו ולסביבתו, ובטווח הרחוק

מכל עבר נשמעות הערות על קצב ההתפתחות שלהם, כאילו מיום שנולדו – הילדים שלנו הוזנקו למרוץ הספקיוּת בלתי נגמר. מה תמצאו במאמר הזה? אתה איטי מדי" | "היא מזדחלת אחרי

לפעמים זו הסכמה קטנה בתוכנו, לפעמים תובנה עמוקה, ולרוב זה הרצון הכל-כך טבעי ונורמלי שיהיה אחרת – קל יותר, פשוט יותר, נעים יותר ומחבר. אם אתם מחפשים דרך פרקטית וחומלת

הרצונות והכוונות שלנו לגבי הילדים פוגשים יום-יום עמוס במשימות. המפגש הזה מייצר לא פעם שיח המבוסס בעיקר על רשימות מטלות: "תיכנס להתקלח", "בואי לאכול", "תסדרו את החדר", "אל תשכחי ללכת

משפטי השוואה נאמרים לרוב מפיהם של הורים, מורים ודמויות חינוכיות מתוך כוונה טובה: הרצון לעודד, לעורר ולתת לילד מוטיבציה להשתפר ולהשתנות. אך בפועל, הם משיגים בדיוק את התוצאה ההפוכה. במאמר

מה הם בעצם גבולות? למה הנושא הזה מעורר בתוכנו כל כך הרבה סיבוך ומתח? איך הצבת גבולות משפיעה על מערכת היחסים עם הילד שלך, ואיך אפשר לשים גבול ברור ועדיין

מה ההבדל בין ויתור, פשרה וגמישות? למה גמישות כל- כך חשובה ליחסים? ואיך תתרום לילדים שלנו עכשיו ובעתיד כאנשים בוגרים? ויתור- פשרה- גמישות VS משולש מהו ויתור? ויתור מתרחש כאשר

כולנו טועים. זה חלק מהחיים וזה אנושי ויחד עם זאת, לעיתים קרובות יש נטייה להסתיר את הטעויות שלנו, להרגיש בושה ואשמה. אבל מה אם נסתכל על טעויות מזווית אחרת? האם