איך תשפרו את הקשר עם הילדים? כל מה שצריך לדעת על דיאלוג מקרב

הרצונות והכוונות שלנו לגבי הילדים פוגשים יום-יום עמוס במשימות. המפגש הזה מייצר לא פעם שיח המבוסס בעיקר על רשימות מטלות: "תיכנס להתקלח", "בואי לאכול", "תסדרו את החדר", "אל תשכחי ללכת לחוג" לזה מתווספות הנחיות התנהגות, עצות לפתרון קונפליקטים וכל מה שנדמה לנו שיכול להקל עליהם.

במאמר זה נכיר את 3 דרכי התקשורת האוטומטיות והמוכרות ביותר (והמחיר הרגשי שלהן),

נבין מהו דיאלוג מקרב כדרך רביעית ומותאמת להורות כיום,

ונלמד איך ליישם ביום-יום 7 עקרונות שישפרו את הקשר ואת האווירה המשפחתית בבית.

בתוך מרחב היחסים בין הורים לילדים מתקיימים לאורך השנים אינספור רגעים, קטנים וגדולים, שבהם המימוש ההורי שלנו עומד למבחן. החל משמירה פיזית – הזנה, שינה, היגיינה ובריאות – ועד לדאגה למרחב הרגשי-נפשי: סביבה חברתית, ביטוי אישי אותנטי וחופש רגשי.

במפגש שבין העומס והעייפות ההורית, הרצון שיהיה לילדים פשוט, והדפוסים שספגנו בילדותנו – נוצרים קונפליקטים. מתוכם, הורים נוקטים לעיתים קרובות בדרכי תקשורת שמייצרות קושי, תסכול, אכזבה ובושה.

3 דרכי תקשורת ותיקות (והמחיר שלהן)

לפני שנכיר את הדרך הרביעית, חשוב להבין את 3 הדרכים שרווחות בבתים רבים. אלו הדרכים שבהן גדלנו בעצמנו, וחשוב להכיר בצידן החיובי לצד המחיר הרגשי שלהן:

1. שימוש בכוח (כוחנות)

    התניות ("אם… אז…"), דרישות, ציוויים, הקטנה, לגלוג, זלזול או ביטול הרצון של הילד.

    • בא לידי ביטוי: בבריוֹנוּת, קבלת החלטות חד צדדית, הנחיות והודעות חד צדדיות, חוסר התייחסות לרצונות והבקשות של הילד.
    • הנחת יסוד: אקטיבית – "אפשר לשנות את המצב בכוח".
    • יתרון: השגת התוצאה והמבוקש במהירות ובאופן מיידי.
    • חיסרון :מערער רגשית, מעורר פחד ובושה, ומביא לשימוש נגדי בכוח מצד הילד (ככה התנהגו בבית), או מנגד – לבהלה וחרדה. מייצר ניכור ופוגע בביטחון ביחסים.

    ניתוק (חיצוני או פנימי)

    • בא לידי ביטוי: יכול להתרחש בשתי דרכים עיקריות: ניתוק חיצוני: סגירת השיח והתרחקות פיזית באמצע מריבה או כעס. או ניתוק פנימי: השתתקות, אילמות וקיפאון רגשי אל מול הקונפליקט.
    • הנחת יסוד: פאסיבית – "אי אפשר לשנות את המצב".
    • יתרון: מונע את התפתחות הקונפליקט והריב. מצמצם את הוויכוח והצעקות, מאפשר להרגע ולהבין מה חשוב ואז לחזור לשיח.
    • חיסרון: פעולה חד-צדדית שמפתיעה ומבהילה את הצד השני. משאירה אותו לבד ובתחושה של "אין עם מי לדבר", סוגרת את התקשורת ומערערת את הביטחון בקשר.

    וויתור עצמי

    • בא לידי ביטוי: בוויתור מוחלט של ההורה על קולו, עמדתו וצרכיו רק כדי להשיג שקט רגעי.
    • הנחת יסוד: פסיבית – "אי אפשר לשנות את המצב, אז אוותר".
    • יתרון: עושה שקט במהירות יחסית, קוטע את הקונפליקט ומייצר מרווח ו"התקררות", עשויה להביא לפתרון בהמשך.
    • חיסרון: פעולה חד צדדית שמעוררת אשמה ותסכול בצד שממול, סוגר את התקשורת בין ההורה לילד ואת האפשרות להגיע לפתרון מוסכם.  מייצר מרירות ותסכול מצטברים אצל ההורה שוויתר על עצמו- דעתו, קולו, רגשותיו (שעלולים להתפרץ בהמשך כזעם), ומשאיר את הילד בתחושת בדידות ללא תקשורת אמיתית.

    הדרך הרביעית: הדיאלוג המקרב

    הדיאלוג הוא שיחה הדדית בין הורה לילד בגובה העיניים, ללא יחסי כוח של "מחליט ומבצע". זוהי הדרך היחידה מבין הארבע שנבחרת ומיושמת מתוך בחירה מודעת.

    • בא לידי ביטוי: בשיחה הדדית, בה כל אחד משמיע את דעתו ורגשותיו.
    • הנחת יסוד: אקטיבית – "יש סיכוי לשנות", מתוך מתן מקום וביטוי גם להורה וגם לילד.
    • יתרונות: בונה אמון וקרבה לטווח ארוך, מכבד את המרחב האישי ומאפשרת מציאת פתרונות מתוך בחירה, הבנה, הסכמה ורצון.
    • חסרונות: דורשת זמן (לפעמים הרבה זמן), סבלנות, פניוּת רגשית ונכונות להתמודד עם אי-ודאות.

    4 סוגי דיאלוג: למה כדאי לשים לב?

    כדי ליישם דיאלוג אפקטיבי בבית, חשוב להכיר את ההבדלים בין צורות השיח:

    1. דיאלוג סגור (חלקי): שיחה הדדית בה ההורה מקשיב לילד והילד להורה, אך ההורה שיוזם את השיחה מגיע אליה כשהוא יודע איך הוא רוצה שהשיחה תסתיים- מעשה או הסכמה

        חשוב להדגיש כשהורה מגיע לשיחה עם הילד שלו ויודע מה בדיוק הפיתרון הספציפי אליו הוא רוצה להגיע אינה דיאלוג אמיתי, אלא שיחה כוחנית בעטיפה "נעימה".

        2. דיאלוג פתוח (מלא):  ההורה מגיע לשיחה רק עם נקודת ההתחלה, הנושא ומה חשוב לו ביחס לנושא. זוהי שיחה הדדית בה גם ההורה וגם הילד משמיעים את דעותיהם, רגשותיהם ועמדותיהם ללא פתרון מוגדר מראש, מתוך פתיחות להגיע להסכמה הדדית.

        3. דיאלוג לפתרון מעשי: מזמין לפתרון ממשי, הסכמה או מעשה מתוך צרכים שעולים לגבי נושא השיחה (האירוע, הסיטואציה) האירוע או המצב ומתוך הרצון לפתור את המצב בדרך בהירה וברורה לשני הצדדים. חשוב לנסח את ההסכמה או הבקשה באופן מוחשי (ולא מופשט כמו 'תתנהג יפה') בלשון חיובית (מה את כן מבקשת) ולאיזה תקופת זמן את מתכוונת.

        4. דיאלוג להמשך שיח: שיחה שאינה מסתיימת בפתרון מיידי, אלא בהסכמה הדדית להמשיך ולדבר על הנושא בזמן אחר.

         7 דגשים לבניית דיאלוג איכותי ומקרב בבית

        ארגון זמן ופניוּת:

        דיאלוג מאפשר ללב שלך ושל הילד שלך להיפגש, לדבר על הרצונות שלכם ועל מה שחשוב לכם (כל אחד בתורו) וכדי שהשיחה תתאפשר בנחת דיאלוג דורש עצירה מהמשימות ופניוּת רגשית. עם ילדים צעירים, הדיאלוג יהיה קצר ומותאם לגילם.

        צרכים שווים בערכם:

        ההבנה בסיסית היא שכולנו- כל בני האדם- בכל גיל, מוצא ומגדר מונעים מתוך צרכים שעולים בתוכנו, מרגע שנולדנו ועד אחרון ימינו. לכן, צרכיו של ילד בן 5 (למשחק, מרחב, עצמאות) שווים בערכם לצרכיו של הורה בן 39 (לשקט, סדר, שיתוף פעולה).

        ההבנה הזאת מאפשרת להורה לבוא לדיאלוג ממקום מכבד לילד, מקום שרואה בו אדם בפני עצמו עם רצונות ובקשות משלו וגם מכבד את הגדילה וההתפתחות שלו.

        הדדיות:

        אין להפחית בחשיבותה של ההדדיוּת במערכות יחסים בכלל ובמערכות יחסים מבוססות דיאלוג בפרט ההקשבה, הכבוד והסבלנות שאנו מבקשים מהילד – הם בדיוק מה שעלינו להעניק לו בשיחה. הדדיוּת עונה על צרכים רבים ביניהם: מקום, יחס, נוכחות, שייכות, נראות. הדדיוּת זאת אחת הדרכים האפקטיביות לדוגמה אישית מייטיבה שתאפשר לילד שלך בהמשך לנהוג כך ללא מאמץ (זוכרת שרצית להקל עליו?)  

        חיבור עצמי:

        כשאת מגיעה לדיאלוג מתוך חיבור עצמי את יכולה להיות יותר קשובה ופנויה רגשית לשיתוף של הילד. מתוך החיבור העצמי את גם יכולה לשתף את הילד שלך באופן כנה וברור (בהתאמה לגיל ולאישיות הילד). חיבור עצמי מאפשר לך לבוא לדיאלוג בלב פתוח ואוזניים סקרניות למה שיאמר. הוא גם מאפשר לך להיות בנוכחות חומלת לעצמך ואמפתית לילד שלך. חיבור הוא המהות של הדיאלוג, זוהי מטרתו ולכן כשאת מחוברת לעצמך יהיה לך קל ונגיש יותר להתחבר לילד שלך.

        גמישות בפתרונות (אסטרטגיות):

        דגש חשוב הוא ההפרדה בין מערכת הצרכים המניעה אותנו לפעולה, לבין הפעולה (דיבורים ומעשים) הדרך למילוי הצורך שהתעורר בנו- נקראת אסטרטגיה. כשאת באה לדיאלוג עם הילד שלך מתוך סקרנות ורצון להתקרב, תוכלי להיות פתוחה לשמוע גם את הרעיונות של הילד שלך לפתרון הקונפליקט. אלו יכולים להיות כמה וכמה רעיונות ואולי גם יהיו יצירתיים ומאפשרים דברים שלא חשבת עליהם. חשוב לזכור שאין דרך אחת נכונה או דרך אחת טובה או דרך אחת שהיא בסדר, כל אחד מנקודת מבטו ומחשבתו היצירתית יכול לחשוב על אפשרויות (אסטרטגיות) שונות לפתרון הקונפליקט וכל עוד אתם פתוחים לרעיונות חדשים ומסכימים להתנסות בהם העשרתם את הדרכים לפתרון הקונפליקט.

        לגיטימציה למילה "לא":

        כהורים כשאנחנו שומעים את התשובה "לא" או "לא רוצה" אנחנו קופצים, משהו בתוכנו נדרך ובפרט כשה-'לא' מגיע מהילד שלנו. האמת היא  שכשהילד אומר "לא", הוא מביע צורך אחר שחשוב לו באותו רגע. לכן כשאת מבקשת משהו מהילד שלך ונענית ב- 'לא' תבדקי מה חשוב לו ותנסו לראות איך הצורך שעולה אצל הילד יכול להשתלב בבקשה שלך

        הזמנה לשיחה:

        זה שלב חשוב והוא לגמרי חלק מהדיאלוג ומהשיחה שתהיה. הוא משפיע על האוירה בשיחה ופעמים רבות משפיע גם על השיחה עצמה: מה תוכלו להגיד בה ומה לא יתאפשר, איך הילד שלך ישב שם מולך ואיתך, עד כמה הוא ירגיש שהוא יכול לשתף ובמה לא.

        כשאת מזמינה את הילד שלך לשיחה, חשוב שתגידי לו במה מדובר באופן שמתאר את האירוע מבחוץ תיאור קצר וניטרלי של הנושא מראש ("אני שמה לב שהתארגנויות הבוקר מאוד לחוצות ועושות אווירה מתוחה בנינו חשוב לי שנדבר עליהן, מתי אתה פנוי?") מעניק כבוד, אמון וביטחון עוד לפני שהשיחה החלה.

        איך מנהלים את השיחה עצמה?

        מה שהופך דיאלוג לדיאלוג הוא כאשר כל אחד (הורה וילד) מדבר על עצמו. זה אומר לשים לב שבניסוח הדברים אין האשמה, הפחדה או לעג וכו', אחרת זה פשוט לא דיאלוג

        דגש מרכזי חשוב: בשיחה עצמה, קודם כל הילד מדבר ואת מקשיבה. רק אחרי שהילד סיים לשתף ולהגיד את דבריו – את מדברת.

        כדי ליצור הפרדה נקייה, נסו לעבור דרך 4 השאלות הבאות:

        1. איך כל אחד מכם מתאר את האירוע?( כפי שהיית רואה אותו מרחוק, ללא שיפוטיות(
        2. אילו רגשות עלו בכל אחד? (בלי להאשים, לשתף מהלב)
        3. מה חשוב לכל אחד מכם? (מה הצורך העמוק, ולא הפתרון)
        4. מה הבקשה של כל אחד מכם? (הבקשה המעשית, ורק בסוף-בסוף העצות והפתרונות הפרקטיים)

        המלצת הגשה

        ככל שתתחילו ליצור דיאלוגים קצרים בגיל מוקדם, כך הילדים יגדלו לתוך שפת התקשורת הזו, יצמחו איתה ויישמו אותה בחייהם (בפרט בקשרים החשובים להם)

        גם אם עד היום פעלתם בדרכים אחרות – תמיד אפשר להתחיל. כמו שאמר רבי ישראל מסלנט: "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".

        אין צורך לעבור מ-0 ל-100- בחרו סיטואציה אחת חוזרת בבית והתחילו לשלב בה דיאלוג, מתוך חמלה עצמית בצעדים קטנים.