ויסות חושי בשעת חירום: איך תעזרו לילדים (ולעצמכם) לעבור את זה ברגישות?

שעת חירום, ריצה למרחבים מוגנים, אזעקות וקולות נפץ יוצרים עומס רגשי ותחושתי עצום. עבור ילדים עם רגישויות בוויסות החושי, הסיטואציה הזו מציפה ומטלטלת במיוחד.

במאמר זה נבין מה קורה לילדים עם פרופילים תחושתיים שונים בשעת חירום,

נקבל כלים מעשיים ופשוטים להרגעה וויסות במרחב המוגן,

ונלמד למה דווקא השקט והוויסות שלכם – ההורים – הם ה'קו הראשון' והחשוב ביותר להרגעת הילדים.

שעת חירום, ריצה למרחבים מוגנים, אזעקות וקולות נפץ יוצרים עומס רגשי ותחושתי עצום. עבור ילדים עם רגישויות בוויסות החושי (בין אם מדובר ברגישות חושית גבוהה לרעשים, ברגישות חושית נמוכה או בחיפוש תחושתי אקטיבי) הסיטואציה הזו מציפה ומטלטלת במיוחד.

כשנוצרת הצפה תחושתית בזמן חירום, התגובות של הילדים עלולות להיראות כמו התפרצויות זעם, בכי עוצמתי, אדישות או תנועתיות בלתי פוסקת.

קודם כל ההורים: להטעין את המצברים כדי שתוכלו לתמוך

רגע לפני שנדבר על הילדים, חשוב לדבר עליכם. ההורים נדרשים בשעת חירום לקשב רב-ערוצי ולדריכות מתמדת, בפרט בעת ריצה למרחב המוגן עם ילדים צעירים.

זה אולי נשמע מופרך או אפילו בלתי אפשרי בתוך הבלגן, ועדיין, אני מזמינה אותך לקחת לך רגע לעצמך (בעיקר כשתרגישי שעוד רגע את מתפוצצת).

כמה שאפשרי ורצוי לך: רבע שעה, חצי שעה, או אפילו יותר- כל אחת והרגע שלה, בתיאום ובגיבוי של בן/בת הזוג או מבוגר נוסף שנמצא בבית:

  • עשי משהו שאת אוהבת ומרגיע אותך: כתיבה במחברת אישית, מדיטציה, נשימות עמוקות, ציור או יצירה.
  • פעילות גופנית מותאמת: הליכה קצרה או ספורט בבית (בהתאם להוראות פיקוד העורף).

הזמן הזה יעניק לך שקט מבורך לחיבור עצמי- לשמוע את המחשבות שלך ואת הלב שלך, להוריד הילוך, ולחזור למקצב האינטנסיבי של המשימות והצרכים כשאת נינוחה ורגועה יותר.

בשלב הראשון זה ישפיע עליך-  על ההרגשה ומצב הרוח שלך. בהמשך, השקט הזה יחלחל אל הסובבים אותך, ירגיע את האווירה בבית ויצמצם את תדירות ועוצמת הוויכוחים והקונפליקטים המשפחתיים.

איך ילדים עם רגישויות בוויסות החושי מגיבים בשעת חירום?

עיבוד התחושה של כל ילד פועל אחרת. כדי שנוכל לעזור להם, חשוב לזהות את הפרופיל התחושתי של הילד ואת האופן שבו הוא חווה את האירועים בשעת חירום:

רגישות חושית גבוהה (תגובתיות חזקה)

אלו ילדים הזקוקים לגירויים מעטים ובעוצמה נמוכה. בשעת חירום הם נוטים להגיב בעוצמה רבה לגירויים סביבתיים, ולעיתים הסביבה עלולה לטעות ולשפוט אותם כ"היסטריים".

הם נבהלים מאוד מאזעקות, מצפצופים, מהתרעות בנייד ומקולות נפץ. בנוסף, הם חווים קושי רב במעברים פתאומיים – כמו הפסקת משחק מהירה וריצה למרחב המוגן. לחץ מציף אותם במהירות, וכדי לווסת את עצמם הם עלולים להגיב בתופעות פיזיות ורגשיות קשות: בחילות, סחרחורות, הקאות, בכי עוצמתי וממושך, צעקות או התפרצויות זעם.

מה אפשר לעשות כדי להקל עליהם?

  • מזעור רעשים: אם יש לכם אוזניות מונעות רעש (או אוזניות אוטמות) – מומלץ להניח אותן על אוזני הילד כבר בתחילת ההתארגנות למרחב המוגן.
  • עיסוי עמוק בשרירים (במגע עמוק): בהסכמת הילד, עיסוי עמוק מרגיע ומאוד מווסת. חשוב לבצע את העיסוי עם הכף של כף היד (ולא באצבעות)-  מהכתפיים ומטה לכפות הידיים, מהירכיים ומטה לכפות הרגליים, ולאורך הגב ממעלה למטה.
  • הפחתת גירויים ומעברים: ככל שהתנאים מאפשרים, לינה במרחב המוגן תקל מאוד על מעברים פתאומיים בלילה ותפחית התעוררויות מבהילות. דאגו שחפץ המעבר האהוב על הילד יהיה לצידו.
  • האטת הקצב וטון דיבור שליו: סדר יום מרווח, דיבור בווליום נמוך ובטון רגוע יפחיתו את הלחץ. אפשרו להם פינה שקטה וזמן עם עצמם- הם זקוקים לשקט הזה כדי להירגע.
  • מידע אמין ומותאם גיל: תיווך שמפחית חוסר ודאות (למשל: הסבר שבשבוע הקרוב לא הולכים לגן/בית הספר, מי יהיה איתם בבית, ומה עושים לפני ואחרי למידת הזום).

רגישות חושית נמוכה (תגובתיות נמוכה)

ילדים אלו זקוקים לגירויים חזקים כדי שהמוח יקלוט אותם. בשגרת חירום הם עשויים להיראות פסיביים, מנומנמים, שקטים או אדישים למתרחש.

גם בזמן אזעקה הם עשויים להמשיך בשלהם (במשחק, ביצירה או במסך) ולא בהכרח יקפצו או ייבהלו מקולות חזקים. לעיתים ההתרעות והרעשים החזקים דווקא יהיו עבורם גירוי מעורר, מכיוון שהם מספקים מענה לחוש השמיעה ולחוש המגע העמוק (השרירים).

מה אפשר לעשות כדי להקל עליהם?

  • הנעת הגוף במרחב בטוח: בשעות שבהן מותר לצאת, מומלץ לצאת איתם להוציא אנרגיה – משחק בכדור, רכיבה על אופניים, ריצה או מתקנים בגינה.
  • עיסוי עמוק במגע מלא: בדיוק כמו ברגישות חושית גבוהה, עיסוי במגע עמוק של כפות הידיים מהכתפיים מטה, בגב וברגליים עוזר למוח לקבל קלט תחושתי ברור ומרגיע.
  • מענה לחוש הראייה והשמיעה: שימוש בקלפי תעתועי ראייה (שחור-לבן), צעצועים מסתובבים וסביבונים מעניינים.
  • מוזיקה וריקוד משותף: הפעלת מוזיקה קצבית וריקוד יחד בבית. זו פעילות מהנה המעניקה מענה משולב לחוש השמיעה, שיווי המשקל, המגע העמוק והראייה.

חיפוש תחושתי אקטיבי (Sensory Seeking)

ילדים אלו זקוקים לגירויים חזקים, הם יוזמים אותם בעצמם באופן פעיל. הם נוטים להיות בתנועה מתמדת, מקפצים, מתנגשים בחפצים, ונהנים ממוזיקה או טלוויזיה בווליום גבוה.

עם זאת, כאשר הגירויים הסביבתיים הופכים לחזקים ומציפים מדי (כמו בשעת חירום), הם עלולים להגיב בעוצמה רבה – בכי, צעקות והתפרצויות. קשה מאוד להרגיע אותם, וההבעה הרגשית הסוערת שלהם גורמת למבוגרים בסביבה לטעות ולחשוב שהם "עושים דווקא" או מחפשים תשומת לב.

מה אפשר לעשות כדי להקל עליהם?

  • מתן שליטה והובלה מבוקרת: מכיוון שילדים אלו מחפשים גירויים באופן אקטיבי, אפשר לתת להם להוביל חלק מהפעילויות בבית. התפקיד שלכם כהורים הוא להציב גבולות בטיחותיים בהתאם להנחיות ולסדר היום.
  • זיהוי הצפה ועיטוף תחושתי (Deep Touch) : היו ערניים לתגובות שלהם. כשהתגובות הופכות לסוערות, ייתכן שהגירוי החושי סביבם היה חזק מדי. במצב כזה – ובהסכמת הילד – מענה של "חיבוק עיטוף" (חיבוק הדוק במגע מלא עם כל הזרועות וכפות ידיים פתוחות) מעניק תחושת מוגנות, מרגיע ומווסת את מערכת העצבים.

לסיכום

שעת חירום מציבה אתגרי ויסות מורכבים בבית, אך הבנת הפרופיל התחושתי של הילדים שלכם תאפשר לכם להעניק להם בדיוק את התמיכה שהם זקוקים לה.

זכרו – תהליך הוויסות של הילד מתחיל בוויסות ובחמלה שלכם כלפי עצמכם. צעד קטן של הרגעה עצמית ועיטוף תחושתי מותאם יכול לחולל שינוי עצום באווירה המשפחתית גם בימים מורכבים כאלה.