מה זה אומר שיש לילד רגישות חושית נמוכה ואיך היא משפיעה על ההתנהגות שלו?
בעולם המקצועי נהוג להשתמש במושג "רגישות חסר בוויסות החושי", אך למעשה מדובר ברגישות חושית נמוכה הילד אינו "חסר" דבר; המערכת שלו פשוט קולטת את הגירויים מהסביבה בווליום נמוך במיוחד.
ילדים החווים את העולם ברגישות חושית נמוכה נראים לעיתים קרובות פסיביים, מנומנמים, שקטים או "אדישים". בהיבט החברתי, קל לסביבה לשפוט אותם בטעות כמי שמתעלמים, לא מתייחסים, או מפגינים חוסר רגישות לאחר. בהיבט הפיזי, הם נראים לעיתים כחסרי פחד לחלוטין: הם עלולים שלא להגיב, או להגיב במידה מועטה מאוד, לחוסר נוחות גופנית, לחבורות, למכות, לנפילות ולסכנות.
מכיוון שהמערכת שלהם זקוקה לגירויים חזקים ועוצמתיים כדי להגיע לרמת ערנות ואקטיביות, ופעמים רבות גירויים כאלה אינם מתרחשים בסביבתם הרגילה, אנחנו עשויים לראות התנהגויות של בהייה, איטיות, הסתגרות, "ריחוף", חוסר הבחנה בפרטים, או היתקעות פיזית בחפצים ובאנשים.
איך רגישות חושית נמוכה באה לידי ביטוי ביומיום?
לפניכם דוגמאות שכיחות לצרכים ולהתנהגויות אופייניות, על פי מערכות החושים השונות:
חוש הראייה
- צורך בכמות גדולה של אור במרחב.
- נטייה להסתכלות ממוקדת וממושכת על חפצים.
- הנאה רבה מהתבוננות בחפצים מסתובבים (כמו מאוורר או גלגלים).
- הנאה ומשיכה לצפייה בתנועות גוף גדולות, נפנוף באצבעות או הזזת חפצים בטווח שדה הראייה הפריפריאלי (בצדדי העין).
חוש השמיעה
- צורך ברעשים פתאומיים, חזקים, רועמים ובמקצבים מהירים.
- הנאה וחיפוש אחר קולות עוצמתיים: צפירות, מוזיקה רועשת, דיבור בקול רם וכלי רכב רועשים.
- הנאה מקולות של קריאות חזקות המופנות ישירות לעברם (ולכן לעיתים קרובות הם אינם מגיבים לקריאה בשמם).
חוש הריח
- צורך בריחות חזקים ובולטים כדי להבחין בהם.
- משיכה חזקה לריחות בכלל, ולריחות דומיננטיים או זרים בפרט.
- עניין ומשיכה לריחות גוף טבעיים (כמו זיעה).
חוש הטעם
- צורך במאכלים מתובלים מאוד, חריפים, חמוצים או מלוחים.
- משיכה ברורה וחיפוש אחר טעמים עזים.
- הנאה מערבוב של טעמים שונים וקיצוניים יחד.
חוש המישוש (מגע)
- צורך מוגבר במגע עם מרקמים וטקסטורות שונות, בעוצמות שונות (בעיקר מרקמים מחוספסים או גסים).
- חוסר מודעות או חוסר מטרד מכך שהפנים מלוכלכים מנזלת, מאוכל וכדומה.
- חוסר רגישות לכניסת מים לנעליים או לגרביים, או לכניסת חול ולכלוך לתוך הבגדים.
- צורך רב במגע פיזי, שעלול להתבטא לעיתים בקושי בשמירה על מרחק אישי (למשל, נטייה לגעת באחר תוך כדי דיבור).
המערכת הפרופריוצפטיבית (תחושה עמוקה)
- צורך עמוק בהפעלה חזקה של השרירים והמפרקים כדי להרגיש את גבולות הגוף.
- חיפוש אחר גירויי מגע עמוקים ואינטנסיביים: לעיסה מרובה, נשיכה, דחיפה, משיכה, או נטייה לחבוט ולבעוט.
- צורך קבוע בתנועה מסיבית: קפיצה, ריצה, זחילה, דילוג, ריקוד והתגלגלות.
- קושי בוויסות אחיזת היד (כמו אחיזת עיפרון או צבע) – נטייה להחזיק וללחוץ בכוח יתר.
- נטייה לחבק אנשים בעוצמה חזקה מאוד.
- הנאה מתחושת לחץ ממוקד, כמו לחץ על קודקוד הראש או סחיבת משאות כבדים.
- הנאה מתנועות משחק גסות ואינטנסיביות (Rough and Tumble).
- היעדר תשומת לב למנחי גוף לא נוחים או לישיבה על חפצים קשיחים ומציקים.
המערכת הוסטיבולרית (שיווי משקל ותנועה)
- צורך בתנועה מרובה, מהירה ומשתנה.
- הנאה וחיפוש אקטיבי אחר פעילויות מאתגרות: נדנוד חזק, עמידות ראש, קרוסלות מהירות, סקייטבורד, גלגלונים ועמידות ידיים.
- העדפה ברורה לתנוחות גוף הפוכות.
- קושי בפעילויות מוטוריות העדויות ועדינות, או כאלו הדורשות תיאום עין-יד ועין-רגל.
- כאשר הילד כבר נכנס לרצף תנועה מהיר ובעוצמה גבוהה, הוא יחווה קושי אמיתי לעצור את עצמו באופן עצמאי.
- קושי בייצוב שיווי המשקל; מכיוון שהילד לא תמיד ערני לנפילה המתקרבת, הוא יתקשה להתגונן ולהושיט ידיים בזמן נפילה.
איך אפשר להקל ולעורר ילדים עם רגישות חושית נמוכה?
ילדים אלה זקוקים לגירויים משמעותיים – חזקים בעוצמתם ולעיתים קרובות גם בתדירותם – כדי להעלות את רמת הערנות של המערכת ולהביא אותם לפעילות מיטבית מבחינה חברתית, פיזית וקוגניטיבית.
איך תוכלו לעזור להם "להתעורר" ולהשתתף בבית ובגן?
- הנגשת גירויים בעצימות גבוהה: שלבו ביומיום גירויים ממוקדים שיעזרו למערכת להגיע לערנות – מאכלים עם טעמים חזקים, מוזיקה קצבית, וריחות מרעננים.
- ייזום מרחבי פעילות: אפשרו להם מרחב בטוח לפעילות גופנית אינטנסיבית, סחיבת משאות כבדים (כמו לעזור לסחוב את קניות הסופר או קופסאות משחק כבדות), קפיצות ומתיחות.
- העלאת המודעות הגופנית: מכיוון שהם לא תמיד מרגישים חוסר נוחות, חשוב לעזור להם לעצור, לבדוק את הגוף, לנקות את הפנים או לרוקן חול מהנעליים באופן יזום.
מתן מענה מבוקר ויזום לצרכים החושיים הללו יעזור למערכת שלהם להגיע לאיזון ("הזון המווסת"), יפחית את רגעי ה"ריחוף" או האיטיות, ויאפשר להם לפגוש את העולם בערנות ובחיוניות.