הזיכרון מימי הזכרון- איך נחווים טקסי ימי הזכרון והצפירות אצל ילדים עם רגישויות בויסות החושי?

מה קורה לילדים עם רגישות כלשהי בויסות החושי בטקסי ימי הזכרון?

מה החוויה הגופנית שלהם ואיך היא משפיעה על הויסות הרגשי?

ואיך אפשר לצמצם ולהרגיע את התגובות הפוטנציאליות?

להיות חלק מטקס יום הזכרון זה אומר, לעמוד בטקס, לשמור על גבולות הגוף, לפעמים צפוף.

כותבת את זה ויש לי תמונה של בית ספר יסודי עם מאות תלמידים שיושבים ברחבת בית הספר, ככל שניתן בשורות, צפופים (שיהיה מקום לכולם) ובעונה הזאת לפעמים גם חם וכבר מזיעים.

בתוך חוסר הנוחות הגופנית או העוררות הגופנית-צריך לשבת בשקט, להקשיב, להתכנס. אלו בקשות הפוכות מכל מצב חושי ורגשי שמתקיים אצל הילדים בסיטואציה הזאת.

מה חווים ילדים עם רגישויות בויסות החושי בטקסי יום הזיכרון?

ילדים עם יותר רגישות בויסות החושי מוצפים ברגעים כאלה

גם הצפירה, גם החזקת הגוף שעומד או יושב ללא משענת דקות שיכולות להרגיש ארוכות

וגם הצפיפות שחודרת להם לתוך השרירים ומייצרת חוסר נוחות, עצבים, מתח בגוף,

המביאים לתסכול, מתח רגשי, מרמור וחוסר אונים שיבואו לידי ביטוי בתלונות, רטינות, עצבים ועד התפרצויות זעם.

איפה הם ואיפה הקשבה, הם אומנם לא ירעישו (כבר יש להם מספיק רעש מסביב)

אבל בהמשך כן יכולה להיות התפרצות- לפריקת המתח.

לידם ישבו ילדים בעלי פחות רגישות בויסות החושי וכאלה שמחפשים גרויים חזקים

הם בכלל בחגיגה חושית כרגע בעצם כל מה שמייצר מתח ועצבים וחוסר נוחות

אצל חבריהם עם יותר רגישות בויסות החושי להם הוא נעים ומספק להם מענה חושי,

מאפשר להם להתחבר לתחושות הגוף שלהם.

בדיוק ברגעים האלה כשהם צריכים לשבת בשקט, להקשיב ולהתכנס

המערכת החושית שלהם "מזמינה" אותם לשחק, לקפוץ, לרוץ להיות בפעילות.

ועדיין זאת המדינה שלנו, והימים האלה- ימי הזכרון, הם חלק מהבסיס של החברה זאת שעליה נבנתה המדינה וזאת שהפכנו להיות (השנה במלחמה זה מורגש אפילו יותר)

ועדיין אלה הילדים שלנו והרגישות בויסות החושי היא חלק מהם וכדאי להתייחס ואפשר להתייחס אליה.

איך נצמצם את התגובות האפשריות בעקבות טקסי יום הזכרון?

עצירה קטנה לפני שאפרט מה אפשר וכדאי לעשות כדי לתת מקום לתגובה שלפעמים אנחנו לא עוצרים עליה כשנאמרת.

אפשר, ולא מומלץ, לבטל את התחושות והרגשות האלה שעולים סביב ימי הזכרון, הטקסים והאוירה בתקופה הזאת באמירות כמו "רק פעם בשנה", "חצי שעה טקס ונגמר" ועוד ניסוחים למסר הזה שבבסיסו מבטל את החויה של הילד.

ביטול של רגשות ותחושות גוף יוצר מצוקה ובימים האלה שהקושי, הכאב והצער נוכחים ומורגשים מאוד, (וגם בכלל) לא נרצה להוסיף גם מצוקה.

ביטול של רגשות ותחושות גוף מערער את הביטחון העצמי של האדם, בעיקר בשנים הראשונות לחיים, כי הוא מקבל מסר שהוא בעצם לא מרגיש את מה שהוא מרגיש. בעוד שמי שיודע הכי טוב מה הוא מרגיש זה האדם עצמו גם בשנים הראשונות לחיים.

מה אפשר וכדאי לעשות?

מה אפשר לעשות לקראת הטקסים והצפירות של ימי הזכרון שיקל על החוויה של הילדים ברגעים האלה וגם עליכם מפני תגובות שרשרת פוטנציאליות:

1. להכין אותם

לספר, להזכיר להם, לתת תאור ככל שניתן מפורט ומותאם לרצף הארועים, מה הם אולי עלולים להרגיש בגוף ומה אפשר לעשות עם זה.

לדוגמה: בשבוע הקרוב יהיו צפירות, הן יהיו בימים… בשעות… למשך… בצפירות עומדים אחריהן (או לפניהן) יהיה טקס בו תשבו יחד כל הכיתה/ הגן.

לילדים עם יותר רגישות בויסות החושי– בצפירות- אם הן חזקות לך מידי באוזניים אפשר לשים ידיים כדי לווסת את עוצמת הקול  בטקס- אולי זה יהיה צפוף ולא נוח, לקחת כדור לחץ שמועכים ולשבת איתו בשקט במהלך הטקס, לפרוק אליו את המתח שמצטבר בשרירים ובלב-בשבילם זה לא משחק זה כלי לאיזון.

לילדים עם פחות רגישות בויסות החושי וכאלה שמחפשים תחושה -אולי בדיוק לילד שלכם יהיה חשק להסתובב, לשחק, לדבר-יהיו לו "קוצים", זה זמן טוב ללמד אותה נשימה או לספק את הצורך בתנועה דרך תנועה של האצבעות- שהיא תנועה קטנה ושקטה ולא מפריעה, למשל שהאגודל נוגעת בכל אחת מהאצבעות אצבע עד זרת וחזרה זרת עד אצבע (זה גם משחק טוב למוח) ואחרי שיסתיים הטקס יוכלו לרוץ, אולי אפילו לשחק בחצר, להיות עם חברים וחברות.

2. לדבר עם המורה/ גננת

לעשות גם לה הכנה מה עלול להתעורר (גופנית ורגשית) אצל הילד שלכם, לשתף אותם בשיחה שהיתה עם הילד בבית, איזה פתרונות תומכים מצאתם לזמן הצפירה והטקס ומה הבקשה שלכם לאיפשור של הזמן הזה. מזכירה, שיש סיכוי שבכיתה של הילד שלך יש גם ילדים עם יותר רגישות וגם ילדים עם פחות רגישות וגם ילדים שמחפשים גרויים חזקים ומורה אחד שבכלל לא בטוח מכיר את ההיבט הזה בילד שלך.

3.שיחה מקדימה גם בכיתה

למי מכם שנמצא בצוות חינוכי וקורא את זה, מזמינה אתכם לעשות שיחת תאום ציפיות בכיתה -מה יהיה? (צפירה, טקס) כמה זמן יהיה? איפה יהיה? מי יהיה בטקס? מה חשוב לכם בזמן הזה? (שישבו בשקט? כי חשוב לך שיכבדו את היום הזה וכל מה שהוא מסמל ומביא איתו?) מה יכול לעזור להן.ם לשבת בשקט ?אפילו לעשות סבב ולשמוע מכל אחד ואחת מה יעזור לו או לה לשבת בשקט וכמובן להתייחס למה אפשרי ומה לא ממקום שמכבד את הבקשות שלהם.

השיחה הזאת תיצור יותר בהירות לגבי מה שצפוי להיות, תתן מקום וביטוי לכל אחד ואחת מהם וגם לך ותייצר איזשהו הסכם בינך לבינם (כפרטים וכקבוצה) איתו תגיעו לטקס רגועים ושלווים יותר- כפרטים וכקבוצה.