הם אוהבים לגעת בכל דבר, לקפוץ לתוך שלוליות, להתלכלך בבוץ וללכת יחפים על אבנים – מה באמת מתחולל בגוף שלהם, ואיך נוכל להעניק להם את התמיכה הנכונה?
מה תמצאי במאמר הזה?
- מהי רגישות נמוכה בחוש המישוש? הבנת המערכת הטאקטילית והצורך הייחודי בגירויים חזקים.
- מתי זה יוצר קושי ביום-יום? מבט רגיש על היבטים פיזיים, רגשיים וחברתיים.
- איך אנחנו כהורים יכולות לעזור? רעיונות מנגישים למרחב הפיזי בבית, נוכחות רגשית מעטפת וכלים לחיזוק היחסים.
מהי רגישות נמוכה בחוש המישוש?
ילדים עם רגישות נמוכה בוויסות החושי זקוקים לגירויים חושיים חזקים ועוצמתיים יותר מהממוצע. הגירוי החזק – מגע עמוק, קול, ריח, טעם, אתגר שיווי משקל או אור עוצמתי – מעניק למערכת שלהם את המענה שהיא צורכת ומעורר אותם להיות פעילים ואקטיביים.
יחד עם זאת, להבדיל מילדים שהם "מחפשי תחושה" ופועלים באופן עצמאי ליצור לעצמם גירויים, ילדים עם רגישות נמוכה בחוש המישוש לרוב לא ייזמו ויחפשו את הגירוי בעצמם.
ילדים עם רגישות נמוכה בחוש המישוש זקוקים למגע רב בטקסטורות שונות בכפות הידיים, בכפות הרגליים ולעיתים קרובות גם באזורים נוספים בגוף כמו הגב, הפנים והזרועות. לא יפריע להם כלל כאשר הפנים או הבגדים שלהם מלוכלכים, או שהנעליים שלהם רטובות ומלאות בבוץ ובחול – לרוב הם פשוט לא ישימו לב לכך.
ככל שילדים עם רגישות נמוכה בחוש המישוש נוגעים במגוון רחב יותר של מרקמים, הם מספקים את הצורך החושי שלהם, חוקרים ומגלים את עצמם ואת סביבתם הפיזית והחברתית. הכרה והבנה של הצורך הזה מאפשרות לנו, ההורים והמחנכים, ליצור עבורם סביבה תומכת ומעשירה.
כמה עובדות קצרות על חוש המישוש:
- חוש המישוש נקרא גם החוש הטאקטילי.
- המערכת הטאקטילית פרוסה על פני העור – שהינו האיבר הגדול ביותר בגוף האדם.
- חוש המישוש ממוקם בקצות האצבעות (בידיים וברגליים), לאורך כל הגוף ועד הקודקוד.
- זהו החוש הראשון להתפתח עוד כשהיינו עוברים – כבר מהשבוע השמיני להריון.
- דרך חוש המישוש תינוקות, פעוטות וילדים חוקרים ולומדים את העולם סביבם.
מתי רגישות נמוכה בחוש המישוש עלולה ליצור קושי?
כאשר הצורך החושי אינו מקבל מענה מותאם, הוא עשוי לפגוש אותנו ואת הילד בכמה מישורים מרכזיים:
בהיבט הפיזי
- מגע עוצמתי: ילד עם רגישות נמוכה בחוש המישוש עשוי לשחק בצורה "חזקה" מדי – לדחוף, למשוך או לחבק בעוצמה רבה מבלי להבין שהוא גורם לאי-נוחות או לכאב לאחרים. מבחינתו זה המגע המתאים והמרגיע עבורו, אך מבחינת הסביבה זה עלול להוביל לחיכוכים ולתסכול רב, מבלי שהייתה לו כל כוונה להכאיב.
- קושי בזיהוי תחושות גוף: הוא עלול להתקשות לזהות מתי הוא רעב, צמא, עייף או זקוק לשירותים. לעיתים קרובות זה מוביל למצבי לחץ כשהגוף כבר מוצף או מותש. מה שעלול ליצור קשיים בשגרת היום-יום.
- היגיינה: משום שהוא לרוב אינו מרגיש את הלכלוך על גופו, עלול להתגלות קושי בשמירה על היגיינה (כמו שטיפת ידיים לאחר שירותים, ניקיון הפנים או החלפת בגדים).
- אכילה: בזמן הארוחה הוא עשוי להתעניין יותר במרקמים של האוכל מאשר לאכול אותו, להירתע ממרקמים רכים מדי (כמו דייסה או פודינג), וכן, לא יהיה מודע ללכלוך מסביבו ועל הפנים, הידיים או הבגדים.
- שמירת גבולות ומרחב אישי: הוא עשוי לרצות לגעת בחפצים ובאנשים סביבו, להיצמד לחברים בגן או בכיתה, או לנוע באי-שקט על הכיסא – והכול כדי לספק לעצמו את מנת המגע שהגוף שלו מבקש.
בהיבט הרגשי
מנקודת מבט חיצונית, הסביבה עלולה לפרש את ההתנהגות של ילד עם רגישות נמוכה בחוש המישוש כהתעלמות, פאסיביות, אדישות, בהייה או הסתגרות.
אך בהרגשה הפנימית שלו, הילד חווה תסכול עמוק וחוסר אונים אל מול החוסר בגירוי לו הוא זקוק. הוא עלול לחוש בדידות וריחוק משום שהגירויים שסביבו פשוט "לא נוגעים" בו באותו האופן. לעיתים מבוגרים אומרים עליו שהוא "ילד ללא פחד" – כי ייקח לו זמן רב יותר להרגיש חום של אש, לשים לב שנפצע, או להבחין ברגשות של הסובבים אותו.
כשהילד מבין שהוא מרגיש את העולם פיזית ורגשית רק בעוצמות גבוהות, זה עלול לעיתים להיות מפחיד עבורו. התגובות שאנחנו רואים מבחוץ (התכנסות, בהייה או אדישות) הן בעצם הדרך הלא-מודעת של הגוף שלו לשמור על עצמו.
בהיבט החברתי
משום שהילד זקוק למגע חזק כדי לספק את הצורך שלו, פעמים רבות כאשר הוא נמצא בחברה הוא יגע בחבריו בעוצמה- לא כדי להכאיב! אך הנגיעות שלו בחברים עלולות להתפרש בטעות כתוקפנות ועלולות לפגוע בקשרים וביחסים עם החברים.
בנוסף קיים קושי בהבנת המרחב האישי – שלו ושל אחרים – כאשר סביבתו החברתית תחוש את עוצמת הגירוי הגבוהה כעומס הם עלולים להתרחק, והילד יחוש דחייה חברתית ובדידות. כל אלה מביאים, לא פעם, לקשיים ביצירת קשרים חברתיים.
איך אנחנו כהורים יכולות לעזור?
כדי להקל עליו ולספק למערכת החושית את מה שהיא מבקשת, אפשר לייצר עוגנים במרחב הפיזי, הרגשי והבינאישי:
במרחב הפיזי בבית:
- ארגז תחושה: קופסה המכילה מגוון טקסטורות נעימות – כדורי ספוג, סקוץ' נקי לכלים, ניירות שיוף בדרגות חיספוס שונות, בדים במרקמים מגוונים (מגבת, פלנל, קטיפה, משי), צעצועים צמריריים או כריות ממולאות בקטניות.
- פינת יצירה מונגשת: חומרי יצירה מגוונים כגון קרטונים, בריסטולים, צבעי פחם, גואש, פלסטלינה, חימר וחול קינטי.
- כרית פוף עוטפת: פוף גדול שאפשר לשקוע לתוכו (ראש בחוץ), המעניק תחושת חיבוק ועיטוף פיזי עמוק לגוף.
- בחוץ: צאו איתו החוצה לשחק על דשא, אדמה או חול ים. ככל שניתן ובטוח – תנו לו להרגיש את המשטחים ברגליים יחפות.
במרחב הרגשי:
- הכרה ונרמול: זכרי שהצורך שלו במגע בעוצמה ובתדירות שונה, אינו "בעיה" ואינו מגדיר את כל מי שהוא. זהו רק חלק ממי שהוא. כהורים, אפשר לתעל את הצורך במגע מוגבר ליום- יום המשפחתי שלכם: תחביבים ופעילויות משפחתיות- חברתיות מיוחדות, לתת לו תפקידים שהוא יכול וישמח לעשות דווקא בגלל הצורך הזה.
- אמפתיה: בין כל ההתמודדויות היום-יומיות והקושי, תני לעצמך אמפתיה ומקום לנשום והביאי אמפתיה גם אל התגובות וההתנהגויות השונות של הילד כתוצאה מהרגישות הנמוכה בחוש המישוש.
- הבנה וסבלנות: הידיעה שהילד לא עושה שום דבר בכוונה או "דווקא" אלא פשוט זקוק לווֹסת את עצמו, מאפשרת להניח בצד את השיפוטיות והביקורת.
במרחב היחסים:
- לדבר את זה: שוחחי עם הילד על הצורך שלו במגע. אפשר ללמד אותו איך לבקש מגע, ואיך לווסת את העוצמה- חזק, חלש, מרפרף, מיקום- אזור, איבר בגוף, אופן- ליטוף, תנועה, מגע סטטי למדי אותו גם מה נעים לך ומה פחות, כשהוא מחבק חזק מדי.
- יציבות וביטחון: הכנה מראש לקראת שינויים, עקביות ותיאום בין המילים למעשים נותנים לו תחושה עמוקה שהוא נלקח בחשבון ושרואים אותו.
- הדהוד הטוב: כשיש רגע קטן שבו הוא שם לב למשהו (למשל, מנקה סביב הפה או מבחין בלכלוך באופן עצמאי), האירי את זה באור גדול: "ראיתי שבימים האחרונים אתה שם לב לניקיון סביב הפה אחרי האוכל, זה כל כך משמח אותי לראות את זה"
חשוב להתאים את הפעילויות לגיל הילד וליכולותיו, ולזכור שילדים עם רגישות נמוכה בוויסות החושי אינם יוזמים בעצמם את הפעילויות המאזנות – השינוי מתחיל בסביבה הורית מודעת ומבינה, שמעניקה להם את התיווך הסבלני עד שיגדלו וילמדו לעשות זאת בעצמם.