למה כיסא קשה, ריצה בחצר או גומי במכנסיים מרגישים לילד שלך ממש כמו כאב, ואיך את יכולה לעזור לו להרגיש בטוח בגוף שלו ובקשר איתך?
מה תמצאו במאמר הזה?
- מהו חוש המגע העמוק?
- מה מרגישים ילדים עם רגישות גבוהה בחוש המגע העמוק?
- איך הרגישות הזו באה לידי ביטוי ביום-יום?
- ההשפעה על היחסים בבית
- ארגז כלים פרקטי
- מתנות של רגישות ועדינות
מהו בכלל חוש המגע העמוק?
חוש המגע העמוק (הפרופריוצפטיבי) מורגש בעיקרו בשרירים, בגידים ובמפרקים בגופנו, ולכן הוא נקרא לעיתים קרובות "חוש השרירים" או "חוש התנוחה". תנועות של כיווץ ומתיחה, כיפוף והתיישרות, ולחץ המופעל על השרירים – הם אלו שיוצרים את הגירוי לחוש הזה ומעבירים למוח מידע על מיקום חלקי הגוף במרחב.
לצד חמשת החושים המוכרים (ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש) יש לנו שני חושים פנימיים:
- חוש המגע העמוק, בשרירים ובמפרקים
- חוש שיווי המשקל (הווסטיבולרי), באוזן הפנימית
פעמים רבות, רגישויות בחוש המגע העמוק שלובות יחד עם רגישויות בחוש שיווי המשקל ובחוש המישוש שעל העור.
מה מרגישים ילדים עם רגישות גבוהה בחוש המגע העמוק?
ילדים בעלי רגישות גבוהה בחוש המגע העמוק עלולים לחוש כאב של ממש בתנועות של כיווץ ומתיחה. הם חווים חוסר נוחות עד כדי כאב כאשר מופעל לחץ גדול מדי על שרירי גופם – בין אם מבפנים (כשהם יושבים על כיסא קשיח) ובין אם מבחוץ (כאשר הם נדרשים לסחוב תיק כבד). במצבים כאלה, מצטבר בגופם מתח שרירי רב שהופך לעצבנות רגשית.
- קושי במשימות מוטוריות: הם עלולים להתקשות בטיפוס, בתיאום עין-יד ועין-רגל (משחקי כדור, ריקוד), מה שעלול לתסכל אותם, לערער את ביטחונם העצמי ולהשפיע מבחינה חברתית.
- הימנעות ממשחק ספורטיבי: ריצה, דילוג, קפיצות, גלגולים או זחילה יוצרים אצלם הצפה חושית המגיעה ישר לשרירים.
ההצפה הזו מייצרת דריכות גופנית, כאב ותסכול, שעלולים להתפרץ ככעס, מירמור, חרדה חברתית או הימנעות מוחלטת.
איך הרגישות הזו באה לידי ביטוי ביום-יום?
- אסטרטגיית ההימנעות: הילדים האלו ינסו להימנע מכל מה שמציק לעור ולשרירים שלהם – תחתונים או מכנסיים עם גומי חזק מדי, גרביים עם תפרים עבים, או חולצות עם פתק מטריד. הגירויים האלו נחווים אצלם עמוק בשרירים, מסיחים את דעתם מלמידה ומשחק, ומכניסים את המערכת שלהם לסטרס תמידי. פעולות כמו גזירת ציפורניים, תספורת, סירוק או קינוח אף עלולות להכאיב להם מאוד.
- רגישות למגע פתאומי: הם אינם נהנים ממגע שמגיע בהפתעה, כמו תפיחה על הגב (אזור שופע שרירים וחשוף יחסית). לכן, הם יעדיפו לשבת צמוד לקיר כדי להגן על עצמם מפני מגע לא צפוי.
- "היפר-אקטיביות" מדומיינת: כשתראי את הילד שלך מתנועע ללא הפסקה על הרצפה או על כיסא קשיח, דעי שזו אינה היפר-אקטיביות. הישיבה על משטח קשה מכאיבה לו בשרירים ובמפרקים, והוא פשוט מחפש תנוחה שתקל עליו.
- התנהלות במרחב החברתי: במשחק כדורגל, למשל, ייקח לו יותר זמן לתכנן את הבעיטה, והריצה שלו עשויה להיראות מגושמת יותר כי הוא זקוק לזמן עיבוד תחושתי. חבריו עלולים לפרש זאת בטעות כאיטיות, אך מדובר בהתמודדות גופנית אמיתית.
- כתיבה: הם עשויים ללחוץ חזק מדי על העיפרון או להחזיק אותו בצורה מסורבלת, מה שעלול להקשות עוד יותר על רצף הכתיבה שלהם.
- קושי במעברים: בנוסף, הם יחוו קושי במעברים, כי כל שינוי נחווה אצלם כגירוי חזק ומערער במערכת השרירים. מצבים כאלה שוב מערערים את הביטחון שהם כל כך זקוקים לו פיזית ורגשית והם יכולים להגיב בעצבנות ובכי רב.
- לעיסה: הם עלולים לברור אוכל שהלעיסה שלו מפעילה הרבה לחץ על הלסת ולבחור במאכלים רכים יותר שאינם מפעילים מאוד את שרירי הלעיסה.
- צפיפות: לא פעם הם נמנעים מהמצאות במרחב שיש בו צפיפות כמו קניון, הופעות וארועים חברתיים מרובי משתתפים.
איך הרגישות הזו משפיעה על היחסים בינך לבינו?
כאימא לילד רגיש בחוש המגע העמוק, את עשויה לחוות אותו כאיטי, נמנע מחוויות חדשות, ומחפש יציבות מול מקצב יום-יומי מהיר ותובעני.
- בוקר טעון: התארגנות הבוקר עלולה להיות מלווה בהתנגדויות ובקשיים סביב הבגדים(פתק בחולצה, גומי במכנסיים או התחתונים), התפרים בגרביים או העייפות. ברגעים של לחץ זמן, עלולים להתפתח ריבים וכעסים, תלונות והאשמות ולאחריהם – צער ועצב עמוק על המתח שהתחיל את היום.
- קשיים חברתיים ומסגרתיים: לראות את הילד שלך נמנע מאירועים חברתיים או מתקשה לייצר קשרים, בתוך ומחוץ לבית הספר, מעלה הרבה קושי ועצב גם אצלך וגם אצל הילד. אם תקבלי פניות חוזרות מבית הספר על חוסר ריכוז ותנועתיות בשיעור (שנובעת בעצם מכאב פיזי מהכיסא), את עלולה למצוא את עצמך מתוסכלת, ואת הילד שלך מרגיש שהוא מאכזב.
לכן, חשוב לזכור: רגישות גבוהה בחוש המגע העמוק אינה בחירה והיא לרוב מולדת. מערכת העצבים שלו הילד שלך אינה "עושה בכוונה" – היא פשוט חווה את העולם בעוצמה פיזית חזקה ומציפה.
מה את יכולה לעשות כדי להקל עליו?
לא פעם הורים לילדים יותר רגישים בוויסות החושי מקבלים הערות שיפוטיוֹת וביקורתיוֹת מהסביבה ומהמסגרת החינוכית.
הדבר הראשון והמשמעותי ביותר שאת יכולה לעשות הוא לקבל את הרגישות שלו באהבה, ולזכור שהיא רק חלק אחד מתוכו – שיש בו אינספור חלקים אישיותיים חזקים, יפים, משמחים ויצירתיים.
כדי להכיל את הקושי שלו, חשוב שתשמרי גם על מרחב הוויסות שלך. כשאת מרגישה חנוקה או עצבנית מההתנגדויות שלו, קחי לך כמה דקות של שקט בחדר אחר, צאי לסיבוב קצר, או תרגלי נשימות עמוקות כדי לווסת את הגוף שלך.
פרקטיקות להקלה דרך מגע ותנועה
מכיוון שחוש המגע העמוק פועל דרך השרירים, הדרכים היעילות ביותר להרגעת כאב ומתח הן באמצעות מגע מבוּקר ותנועה. יישום ההמלצות האלו יהיה תמיד בהסכמת הילד, בזמן נינוח ופנוי, ותוך הקשבה מלאה לקצב שלו:
עיסוי מודרך
עיסוי שנעשה מעל הבגדים, באמצעות כף היד (ולא האצבעות). עוצמת הלחץ נקבעת אך ורק על ידי הילד (הוא "הנהג של הטיול"). אפשר להפוך את זה למשחק שבו הוא בוחר איבר, את לוחצת בעדינות לעומק השריר, וברגע שהוא אומר "עצור" את עוצרת. בסיום העיסוי, חשוב לבצע "מחיקה" – מעבר רך של כפות הידיים מפנים הגוף החוצה.
חשוב לכל אורכו של העיסוי להיות בהקשבה לילד ולשאול אותו אם נעים לו או לא נעים לו?
קופסת ההפתעות החושית
צרי קופסה המכילה חפצים בעלי מרקמים שונים שחושפים לגירוי בחוש המגע העמוק (כדור "קוצים", סקוץ' כלים נקי, נייר שיוף, מברשת צביעת קירות חדשה, כדור ספוגי/ מעיכה). שחקו יחד בכל פעם עם חפץ אחד, כשהילד נחשף למגע בקצב שלו ובתדירות המתאימה לו, באופן שאינו מייצר עליו לחץ.
שעת כושר משפחתית
תרגילים המשלבים הצלבה (יד לברך נגדית, מרפק לברך נגדית), "אופניים" בשכיבה על השטיח כפות-רגליים אל כפות-רגליים, סיבובי כתפיים קדימה ואחורה איטיים בהתחלה ואז מגבירים מהירות, או משחקי כדור רכים ופשוטים בסלון. תרגילים אלו מחזקים את קשר מוח-עין- יד/ רגל במרחב בטוח. בהמשך יוכל הילד להשתתף במשחקי כדור ופעילויות ספורט עם החברים.
התארגנות בוקר מיטיבה
לפני היציאה מהבית, הציעי לו עיסוי קצר בכפות הידיים ובזרועות כדי לעורר את זרימת הדם ולהרגיע את השרירים. במידת הצורך לעשות "מחיקה" אחרי- כמובן לבדוק נעים/ לא נעים- זה יכול להשתנות בין יום ליום אחריו ככל שניתן, בקשי מהצוות החינוכי לאפשר לו לשבת על כרית רכה בכיתה או סמוך לקיר.
מתנות של רגישוּת ועדינוּת
רגישות גבוהה בחוש המגע העמוק מביאה איתה לא מעט כאב. גם פיזי- כי המרחב מורגש כל כך חזק בשרירים וגם רגשי – כי הסביבה החברתית לא תמיד מבינה ומקבלת אותו.
זה כאב גם לילד וגם לך, שרואה אותו מתמודד.
יחד עם זאת, ילדים רגישים בחוש המגע העמוק מביאים איתם בדרך כלל רגישות עמוקה לסביבתם, עדינות נפלאה, חמלה וחום אנושי נדיר. ככל שתהיה סביבם מודעות והבנה גדולה יותר, כך ניצור יחד מרחב חברתי בטוח -שנותן להם מקום וביטוי, שמאפשר להם לפרוח, ולהביא את מתנות הלב הייחודיות שלהם אל העולם.והסביבה תזכה בילדים (ובהמשך אנשים) שברגישותם יוצרים מרחב יחסים מייטיב למגוון רחב של בני-אדם.