מעברים אצל ילדים: מה הסיפור, ואיך מלווים אותם בביטחון?

בין פרידה לחוסר וודאות: על ההשפעה של רגישות חושית במעברים, ואיך האטה פשוטה מייצרת שקט בבית.

מה תמצאי במאמר הזה?

  • מהם מעברים? התהליך הרגשי-גופני הסמוי שמתרחש בכל סיום והתחלה.
  • הרצף של המעבר: פרידה, חוסר וודאות, מפגש והכרות למה ילדים חווים זאת בעוצמה גבוהה?
  • הקשר לרגישות חושית: איך רגישות חושית גבוהה משפיעה על השרירים, הרגשות והתגובות של הילד.
  • הזדמנות להאטה: צעדים פרקטיים שתוכלי ליישם כבר מהערב כדי להוריד מתח ולמנוע מאבקים.

מה זה בכלל מעברים?

יש תקופות בהורות שמכל עבר נשמעת המילה הזו "הוא במעבר", "איזה מעבר גדול", "נקווה שיעבור לה בקלות"אבל מה הם בעצם מעברים?

מעברים הם תהליכים של עיבוד רגשי וגופני לשינויים המתקיימים בחיינו. אלו תהליכים טבעיים שקורים בתוכנו, בין אם השינוי נעשה מבחירה (מעבר דירה, התרחבות המשפחה, מעבר גן או בית ספר) ובין אם קורה שלא מבחירה (עלייה לכיתה א', חילופי עונות, או פשוט היציאה מהבית בבוקר).

מתי ילדים נמצאים במעבר?

בעצם, כולנו נמצאים במעברים פעמים רבות לאורך היום והחיים, בכל גיל.  כמבוגרות, לא תמיד נגדיר הרדמות- הליכה לישון, קימה בבוקר, או יציאה מהבית וחזרה אליו כ"מעבר". אך ילדים חווים את המעברים הללו בתחושות גוף וברגשות בעוצמה גבוהה ובתדירות גבוהה הרבה יותר.  עבור ילד, רגע שנראה לנו קטן – כמו לסיים לשחק ולחזור הביתה – נחווה לעיתים כפרידה לכל דבר ועניין.

בתוך כל מעבר קיים רצף קבוע: פרידה- חוסר וודאות – מפגש חדש או מחודש והכרות

הילדים שלך מרגישים את הרצף הזה כמה פעמים ביום:

  • בהתעוררות בבוקר- בהתארגנות והיציאה מהבית בבוקר.
  • בהגעה לגן או לבית הספר (גם כשמדובר במקום מוכר).
  • במעבר מהחצר לתוך הכיתה או הבית.
  • בחזרה מחופשה לשגרה ובכל יום ראשון מחדש.
  • כשמצטרף אח חדש למשפחה.
  • במעבר משיעור להפסקה, ובחזרה הביתה אחר הצהריים.
  • ברצף הערב: ארוחה – מקלחת – שינה.

למה ילדים חווים מעברים בעוצמה גבוהה כל כך?

הסיבה לכך טמונה בשני גורמים מרכזיים:

  1. רגישות חושית גבוהה: החושים שלהם מחודדים מאוד. ילדים עם רגישות חושית גבוהה חווים כל מעבר, כל סיום וכל התחלה ממש בתוך השרירים שלהם וברגשות המציפים אותם.
  2. מנגנוני וויסות בבנייה: כילדים, הם טרם פיתחו מנגנונים פנימיים להרגעת העוצמה של רגע המעבר (ויצירת מנגנון כזה אינה אומרת הדחקה או ביטול של הרגש).

מה הסיפור הגדול בעצם?

אם מעברים הם חלק מהחיים, למה הם מעוררים כזה קושי? למה זה כזה עניין?

העניין הוא ההשפעה שלהם על איכות החיים: הבחירות שלנו, הדימוי העצמי והיחסים האישיים, בין-אישיים, חברתיים ומקצועיים. האופן שבו ילד חווה מעברים בהווה – והאופן שבו חווינו אותם אנחנו בילדותנו – מפתח הבנות ותפיסות פנימיות לגבי עצמנו והעולם. תפיסות אלו מגדירות לנו (לרוב ללא מודעות) מה אפשרי או לא אפשרי עבורנו, וקובעות את גבולות הגזרה של הביטחון וההגשמה העצמית שלנו.

הרבה פעמים האופן בו חווינו מעברים בילדותינו ייטמע בתוכנו וימשיך איתנו למעברים נוספים גם בבגרותנו ואנחנו נמשיך לקיים אותו גם עם ילדינו- כי זה מה שחווינו וזה מה שאנחנו מכירים.

מעברים והורים

   פעמים רבות כהורים עמוסים ועסוקים מאוד ובתוך מקצב היום- יום ורצף האירועים – אנחנו מתייחסים למעברים- לרגשות שעולים, כתוצר לוואי תגובתי לנסיבות חיצוניות.

לרוב אנחנו לא פנויים להיעצר ולהתעכב על המעברים מהסוגים השונים, להקשיב לרגשות שעולים, לתת להם מקום וביטוי. לא פעם אנחנו "מרככים" את המעבר בהסברים שונים לעצמנו ולסביבתנו: "נעבור את זה", "הוא לא הראשון ולא האחרון- כולם עוברים את זה", "הילדה שלנו תגדל ותסתדר, תבין שככה זה בחיים".

ההסברים האלה מאפשרים לנו להמשיך את שגרת היום התפקודית- זאת שנראית מעל פני השטח, זאת שאפשר לפרוט, לכמת ולספור מה עשינו, איפה היינו, מה אמרנו למי ומתי.

 אך מתחת לפני השטח, בלב (ובתאי הגוף) מצטברות חוויות רגשיות שאנחנו לא בהכרח שמים לב או מודעים להן, אך הן שם. נאספות ומצטברות ונכנסות למרחב היחסים עם הילדים שלנו.

ככה יוצא שפעמים רבות, בלי שהתכוונת, בחרת או רצית בכך, המעברים של הילד שלך לא מקבלים התייחסות פשוט כי ההתנהגויות שנראות מעל פני השטח, לא שוייכו לרגשות שנמצאים בפנים -הקשורים לאירוע או רגע המעבר.

ההבנה הזאת עשויה לעורר חוסר נוחות ואפילו מידה מסוימת של מצוקה כי לא כך קיווינו וזו בטח לא החוויה שהיית רוצה עם ובשביל הילד שלך.

ההבנה הזאת גם מאפשרת לך להרחיב את ההתבוננות שלך על רגעים ומצבים של מעברים של הילד שלך ולשנות את אופן ההתנהלות ברגעים ובמצבים האלה

איך את רוצה להיות שם עבורו ברגעי המעבר, ואיך את נוכחת שם עבור עצמך?

ההזדמנות שלך: בחירה ב-ה א ט ה

כדי להקל על המעברים, אני מזמינה אותך להאט. לא תמיד, לא בלחץ, אלא להאט לקראת המעבר. ההאטה מתחילה בתשומת לב לנשימה, ברוגע ובפניות הפנימית שלך.

איך מיישמים האטה ביום-יום?

  • בהתארגנות הבוקר:

אם את יודעת שהבוקר נוטה להיות לחוץ, התחילי את המעבר כבר בערב שלפני. בחרי יחד עם הילד את הבגדים, הסכימו על ארוחת הבוקר וסדרו את התיק. בבוקר עצמו, העירי אותו כמה דקות מוקדם יותר – תני לו עוד קצת זמן להתכרבל במיטה, לשתות משהו בנחת או לשחק מעט, כך שתהיה אווירה טובה במקום להיכנס ללחץ.

  • בחזרה מחופשה לשגרה:

בימים שלפני חזרה לגן או לבית הספר, סדרי סדר יום מרווח יותר. פחות משימות וסידורים, ויותר זמן נינוח בפעילויות מוכרות, בסביבה מוכרת ועם אנשים מוכרים ואהובים.

למה המוּכרוּת וההאטה כל כך חשובות?

תחושת חוסר הוודאות שבמעבר מעוררת אצל ילדים – ובפרט אצל ילדים עם רגישות חושית גבוהה- מנעד רחב של תחושות: פחד, התרגשות, ציפייה, מועקה או מתח. המתח הזה מתפרק לעיתים קרובות בחוסר סבלנות, צעקות, התפרצויות, או תחושה ש"כל הגוף כמו קפיץ".

הנוכחות הנינוחה שלך והסביבה המוכרת עוזרות להרגיע את הסטרס בגוף של הילד. הצעדים הקטנים האלה מפחיתים את חוסר הוודאות, ומאפשרים לשניכם לפגוש את המעבר בביטחון מתוך רווחה, אמון וקשר קרוב.