כשהשאלה "איך היה בגן?" נענית ב"כיף" או בשתיקה: התבוננות רגישה על הכמיהה להקשיב לילד, ואיך יוצרים בבית מרחב שמזמין שיתוף בחוויות היום.
מה תמצאי במאמר הזה?
- הכמיהה ההורית מול הרצון הַיַּלְדִּי: למה כל כך חשוב לנו לדעת מה עבר עליהם, ולמה הם זקוקים דווקא לפשטות ולקלילות?
- למה ילדים נמנעים מלשתף? על הצורך במנוחה, על שמירה על האותנטיות, ועל החשש מלהצטרך "להסביר את עצמם".
- המבט הפנימי: השאלות ששווה לשאול את עצמנו רגע לפני שמחפשים דרכים לדובב אותם.
- רעיונות יצירתיים לשיתוף בכיף: משחקים פשוטים ורגעים קטנים ביום-יום שמביאים איתם קירבה והדדיות.
המפגש בין הכמיהה ההוֹרית לרצון הַיַּלְדִּי
אימהות רבות חשות לעיתים דאגה ביחס לחוויה של הילדים שלהן במסגרות החינוכיות. איך עבר עליה היום? מה הוא עשה שם? האם היא לבד או עם חברות? האם רואים אותו ומקשיבים לו?
השאלה הזו מחביאה בתוכה כמיהה עמוקה – לתקשורת טובה וזורמת ולתחושה של יחד, כמיהה לוודאות שהכול בסדר, כמיהה לקשר רציף, זו כמיהה שנובעת מדאגה אימהית טבעית ואוהבת ללב של הילד שלך.
מהצד השני, אצל הילדים קיים רצון טבעי אחר לגמרי – רצון לפשטות, למשחק, להנאה ולקלות. הם רוצים להיות כאן ועכשיו.
פעמים רבות המפגש בין השניים נשמע בערך כך:
"איך היה היום בבית הספר?"
"בסדר."
"היה לך כיף היום בגן?"
"כן."
למה כל כך חשוב לנו, ההורים, שהם ישתפו?
- שקט וביטחון: את רוצה לדעת שהילד שלך נמצא בידיים טובות ועיניים אוהבות. את זקוקה לוודאות לגבי התחושות שלו, לדעת שהוא לא היה לבד, שראו אותו והתייחסו אליו בכבוד.
- התפתחות ולמידה: חשוב לך לדעת שהוא מתפתח, מגלה עניין בעולם ונהנה מהלמידה ומהמפגש החברתי. לשמוע על חוויות היום מעניק לך שקט נפשי לגבי הגדילה הבריאה שלו.
- היכרות וקירבה: השיתוף בחוויות היום מאפשר לך להכיר את תחומי העניין שהילדים מפתחים כשהם בלעדייך, ומתוך כך למצוא נושאי שיחה, עשייה וחוויה משותפת והעמקה של הקשר.
ולמה ילדים נמנעים או משיבים בקיצור?
כשילד עונה "היה כיף" או "בסדר", מבחינתו הוא לגמרי שיתף. הוא חזר עכשיו מיום גדוש בגירויים, והוא זקוק לפשטות, למנוחה ולמשחק, ולא בהכרח פנוי לעבד ולהסביר את היום שלו באותה נקודת זמן.
- הצורך בנוכחות מותאמת: כשילד כבר משתף, חשוב לו להרגיש שאת פנויה להקשיב באמת, מתוך סקרנות למה שהם מביאים ולא רק מתוך ניסיון לגלות "מה קרה".
- שמירה על האותנטיות והבחירה: יש ילדים שזקוקים לחיבור פנימי כדי לדעת מתי נכון להם לשתף ובמה. חשוב להם שזה יבוא מהם וביוזמתם. ככל שהם ירגישו ציפייה או לחץ לשתף, כך הם עשויים להצטמצם בתשובותיהם.
רגע לפני הפתרונות: המבט הפנימי
לפני שנחפש דרכים יצירתיות לדובב אותם, שווה לעצור ולשאול את עצמך: כשהילד שלי משתף אותי, מה זה מעניק לי? למה זה חשוב לי ברגע הזה?
ברגע שאת מבינה את הצורך שלך בוודאות או בקירבה, קל לנו יותר להקשיב גם לצרכים שלו ולבדוק איתו ברגישות מה מונע ממנו לשתף כרגע.
אפשר לפנות אליו מתוך הקשבה חמה:
"שמתי לב שבזמן האחרון כשאנחנו חוזרים מהגן ואני שואלת איך היה, אתה מעדיף להמשיך לשחק ולא לענות. זה מפני שאתה שקוע במשחק וכיף לך, ולא בא לך להפסיק אותו באמצע בשביל הדיבורים האלה?"
(זה סימן שלילד חשוב לשחק ובזרימה ובכייף, לך חשוב לדעת איך עבר היום על הילד שלו- במקרה כזה אפשר לבדוק אפשרות להתגמש על הזמן והאופן בו מספרים אחד לשני על היום שהיה)
או מול ילדה גדולה יותר:
"שמתי לב שכשאני שואלת אותך 'איך היה בבית הספר?', את פחות עונה, ורק בערב פתאום באה לספר. זה בגלל שאת צריכה קצת זמן לנוח ולהירגע אחרי היום הארוך?"
(זה סימן שהילדה חוזרת מבית הספר עייפה וזקוקה למנוחה ואולי גם לכמה דקות של שקט לפני שהיא ממשיכה את היום שלה ולך חשוב לדעת מה שלומה ואיך היה לה היום- במקרה כזה אפשר לתאם ולהסכים על איזשהו זמן שבו שניכם פנויים יותר לשיתוף)
כשילד מרגיש שרואים את הצורך שלו (במנוחה, במשחק, בשקט), נפתחת הדרך למצוא יחד את הזמן והאופן שמתאימים לשניכם.
הזמנה לשיתוף בחוויות היום מתוך קלילות וקרבה
הנה כמה דרכים פשוטות שיכולות ליצור בבית אווירה נינוחה ומזמינה לשיתוף:
משחק "ערימת חוויות"
משחקים יחד: את מספרת חוויה קטנה ופשוטה מהיום שלך (מותאמת לגילו), והוא מספר חוויה מהיום שלו. כך מניחים חוויות זו על זו עד שנוצרת "ערימה". הלמידה על שיתוף נעשית דרך דוגמה אישית, בתוך משחק הדדי ומהנה (וללא כפייה).
דוגמה אישית ללא ציפייה לתגובה
לפעמים הדרך הכי טובה להזמין שיתוף היא פשוט לספר על היום שלך – משהו מצחיק שקרה, משהו מיוחד שחווית, או משהו שמסקרן אותך – בלי לצפות ממנו להשיב מיד. הילד סופג את השיתוף, מעבד אותו בתוכו, ובזמן שלו יבחר לשתף מעצמו.
שיתוף תוך כדי תנועה וזרימה
הרבה יותר קל לילדים לשתף כשהידיים עסוקות. תוך כדי ציור משותף, משחק בבצק או הרכבה, אפשר לשאול שאלות פתוחות וקלות: "במה היה לך הכי כיף לשחק היום?", "איזה שיר שרתם במפגש?" או "משהו חדש שגילית היום?" כמובן גם לשתף אותם מהיום שלכם, ככה זה יהיה יותר שיחה ומרחב מאפשר הדדיות וקירבה.
טקס סיכום יום רגוע בערב
בזמן ארוחת הערב או כחלק מטקס השינה, אפשר ליצור הרגל משפחתי קבוע:
- סיכום יום: משהו אחד שהיה נעים היום, משהו שהיה פחות נעים, ומשהו שאנחנו רוצים לומר עליו תודה.
- מבט למחר: משהו שבא לנו לעשות מחר, את מי היינו רוצים לפגוש, או איחול קטן ליום החדש.
לסיכום:
בסופו של דבר, השיתוף בחוויות היום אינו רק דרך "לדעת מה היה" – הוא גשר יומיומי ועדין שנבנה בין הלב שלך ללב של הילד שלך, גשר שמבסס יחסים של אמון, פתיחות וקרבה שנשארים איתכם לכל החיים.