האם הילד שלך מתעכב בכל יציאה מהבית?
לפעמים שכח משהו, לפעמים לא סיים להתארגן, לפעמים בדיוק צריך לשרותים כשרוצים לצאת?
אולי הילדה שלך נצמדת אליך כשמגיעים.ות למסיבת יום הולדת של חבר.ה?
ואז כשכבר נגמרת המסיבה ורוצים ללכת היא רוצה להישאר עוד?
שמת לב האם מאז מסיבת הסיום בגן/ היציאה לחופש הוא יותר קופצני, "מציקני", חסר מנוחה?
אולי מדבר ללא הפסקה? שואל שאלות על מה ועם מי יהיה בכיתה?
ואולי זה קורה דווקא בערב לפני השינה- בסוף היום כשכבר עייפים ורוצים לסיים את היום ברוגע
מתחיל דיון מתיש או משא ומתן על המקלחת או כמה סיפורים תיקראו לפני השינה או רק עוד משחק אחד אחרון היא מבטיחה…
אם מצאת את עצמכם כהורהים נתקלים באחת מההתנהגויות האלה
באחד מהזמנים האלה ביום
ההתנהגויות האלה יכולות לנבוע מקושי במעברים
וקושי במעברים ובפרט אצל ילדים זאת תופעה מאוד שכיחה
בגלל הגיל ובגלל התדירות- הם יכולים להתקיים המון פעמים ביום
וקושי במעברים הרבה מאוד פעמים מקשה גם על הורים וגם על ההורות ומאוד משפיע על היחסים.
למשל כשנוצרים מאבקים סביב מקצב ההתארגנות בבוקר או ההרדמות בערב
כשאתה מרגיש כיווץ ואשמה כשנפרדים בשער הגן/ בה"ס-
אתה ממהר לעבודה והילדה שלך רוצה רק עוד חיבוק אחרון, ונשיקה אחרונה, אחרונה וביי מהשער
או כשאת מתחילה לריב עם הילד כי הוא לא רוצה לחזור הביתה בערב מגן המשחקים
וזה ממש מתסכל ומעצבן אותך שאתם כל פעםמגיעים לויכוח הזה בינכם.
אם עולה בכם איזה צער, כאב או תסכול על כל רגע כזה,
שאתם חווים עם הילד או הילדה שלכם שהוא כאילו רגע אחד אבל הוא מתחבר לרגע שהיה קודם או אתמול ושלשום
זה פשוט בגלל שבדרך-כלל הרגשות האלה עולים כי בעצם יש משהו שחשוב לך ואתם רוצים אותו
והוא אחר ממה שקורה כרגע-
משהו כמו יחסים שיש בהם יותר קירבה והנאה, שיש בהם כייף וצחוק וקלילות?
אולי חשוב לך שהילדה שלך תהיה יותר קשובה ותתייחס לבקשות שלך, למה שקורה סביבה?
יכול להיות שחשוב לך שיתקיימו בניכם יחסים של כבוד והדדיות,
של הכרה והערכה לכל מה שאתה עושה למענו?
כל זה יכול להיות ולקרות ולהחוות בינכם
זה יכול להיות ולקרות ולהחוות במשפחה שלכם
כי אפשר לצמצם את עוצמת המאבק, הויכוח והריב
ואפשר להפחית משמעותית את התדירות של הקונפליקטים האלה.
~ כשמוצאים זמן רגוע לדבר על הקושי שמייצר בינכם את הריב שחוזר על עצמו ומייצרים מרחב שיח מכבד, ופתוח לאפשרויות שיעלו בו (בהתאמה לגיל ולאישיות)
~ בו אתה מדבר את הקושי שלך שמשתקף מהקושי שלה ואומר מה חשוב לך כשהרגע הזה קורה בינכם
~ וגם לילדה שלך יש מקום וזמן להגיד את מה שקשה לה ומה חשוב לה והייתה רוצה שיהיה כשהרגע הזה קורה בינכם
~ כשמחבקים ומתחבקים אחרי שיתוף כזה
~ הרבה פעמים ברגע הזה של החיבוק וההקלה מהשיתוף, יעלו רעיונות יצירתיים לגבי מה אפשר לעשות עם זה גם אצלך וגם אצל הילדה שלך וכולם טובים ואפשר לבחור מה מתאים לכם לעכשיו, אולי יש אפשרות אחרת שתתאים ביום אחר ואפשרות שלישית שתתאים למצב אחר שחוזר על עצמו אצלכם בבית…
ואז אתם כבר ביחד עם הקושי הזה- הורה וילדה, במקום שכל אחד ילך עם הכיווץ והאשמה והתסכול שלו לבד… זה גם ממש יכול להפסיק להציק או להעיק או להתיש או להכביד על היום-יום שלכם
וכשזה מפסיק להיות מציק ומעיק,
מגיע איזה משב רוח- משהו מרווח ופותח יחסים בינך לבין הילדה שלך ומקל מאוד על היום-יום
והנה מתאפשר משהו אחר- מהנה, קליל וזורם יותר, קשוב, מכבד, מתייחס יותר מקודם,
מעריך, משתף וקרוב יותר.
מתאפשרת הורות, מתאפשרת ילדוּת
מתאפשרים יחסים שנארגים מתחת ומעל לפני השטח בתנועת חיים שכזאת