עונת מעבר בפתח- ילדים רגישים מרגישים אותה יותר
איך עוברים את עונת המעבר עם ילדים רגישים???
איך זה מרגיש להם? לְמה הם זקוקים?
ואיך תוכלו לעזור להם וגם להרוויח מזה?
היום ה-21.3 הוא היום השוויוני (מספר שעות היום שווה למספר שעות הלילה)
וגם היום שמסמל את תחילת עונת האביב- שהיא כידוע עונת מעבר.
כעונת מעבר יש בה תנועה, שאחד מהביטויים שלה
הוא המעבר מבגדי חורף ארוכים ועוטפים לבגדי קיץ קצרים וחוֹשפים זרועות ורגליים.
יש ילדים שאוהבים לעבור מבגדי חורף לקיץ, זה קל ונעים להם יותר,
מאפשר תנועה פשוטה ופחות מסורבלת מהחורף, בטח מהימים עם המעיל והמטריה,
אוורירי ומאוורר משכבות הלבוש הארוכות ונותן תחושה של קלילות וחופש.
ילדים וילדות שפחות רגישים בחוש המישוש וגם כאלה שמחפשים גרויים חזקים
יעברו מחורף לקיץ יותר בקלות ויהנו מהתחושה ומהתנועה של קור- חום על גופם,
זה יעורר אותם, ויספק להם את הצורך במגע ישיר עם סוגי מרקמים שונים.
לילדים וילדות שיותר רגישים בחוש המישוש
מעברים כאלה עלולים לערער אתהמרחב המוגן מגירויים חזקים לו הם זקוקים,
לכן מעבר מבגדי חורף לקיץ עלול להרגיש חזק מידי, מהיר מידי ומציף מידי על העור
מה שעלול ליצור תגובות של מתח, תיסכול, כיווץ בשרירים ובהלה
פיזית ורגשית- מהחשיפה שנחווית כפתאומית
זאת הסיבה שהם זקוקים להתאמה במעבר בין בגדי החורף לקיץ.
בהיבט הפיזי:
זקוקים להדרגתיות "בקילוף השכבות"
מומלץ, להמשיך בימים (אפילו בשבועות) הקרובים להלביש בבגדים ארוכים דקים
שעדיין מאפשרים את העיטוף ותחושת המוגנות על העור.
ולתת להם להוריד שכבות בקצב שלהם ובהתאם למזג האויר המתחמם.
בהיבט הרגשי:
כדאי לשאול אותם: מה נעים להם ללבוש? מה נוח להם? כן שכבות? לא שכבות?
להיות בהקשבה למקצב ולמוכנות שלהם בהורדת השכבות ובמעבר לבגדים קצרים,
אולי יסכימו קודם לעבור למכנסיים קצרים או מכנסי 7/8 ואחר-כך לחולצה, אולי להיפך.
עונת מעבר ובחוץ הטמפרטורות עולות והאוירה הופכת לקיצית,
הם עלולים להיתקל בכל מיני הערות מהסביבה
לגבי הפער שבין הלבוש שלהם למזג האויר
(מבחינתם אין פער, זה מה שמתאים ונעים להם וזה מה שחשוב)
זה השלב שבו כהורים נייצר לגיטימציה למקצב שלהם,
מקום ומרחב לתחושות הפיזיות שלהם והרגשות שיעלו בעיקבותיהן
ונתווך להם את החוויה החושית שלהם בעור.
אפשר להגיד להם משהו כמו:
יש ילדים שנעים להם לעבור מהר לבגדים קצרים
ואפילו אוהבים בחורף ללכת עם בגדים קצרים
ויש כאלה שאוהבים לעבור לאט יותר לבגדים קצרים
ואוהבים שיש להם אפשרות ללבוש בגדים ארוכים ודקים גם בקיץ-
כל אחד ומה שמתאים לו ונעים לו.
משפט כזה מייצר רווחה פנימית, יכול לשחרר מצוקה וקונפליקט פנימי
שנוצר מההתנגשות בין מה ואיך שהחברים מסביב מתלבשים ונהנים מזה
לבין הצורך של הילד בעוד זמן עם הבגדים הארוכים.
זה משפט שמעביר את המסר זאת לא בעיה ואתה לא בעייתי, מותר לך להיות כמו שאתה.
זה משפט שיש בו קבלה- אחד הצרכים העמוקים ביותר שלנו-
שיקבלו ויאהבו אותנו כמו שאנחנו.
ברגע שאנחנו מקבלים את הילדים שלנו כמו שהם,
הם לומדים לקבל את עצמם ולאהוב את עצמם-
זה משחרר אותם מהרבה מאוד קונפליקטים פנימיים, מאבקים, תיסכולים וסבל
בהרבה מאוד תחומים והתמודדויות בהווה ובעתיד.
ומה, עוד, יוצא לכם כהורים מכל ההתאמות האלה?
כשהורים יוצרים לילדים שלהם מרחב כזה בו מותר להם לקלף שכבות בקצב שלהם-
שהוא גם בדיבור וגם בחוויה יקרו כמה דברים משמעותיים:
קודם כל ירדו עוצמת ותדירות התגובות הפיזיות והרגשיות שלהם עם עצמם-
זה מייצר לכם שקט ולהם חיבור נעים ומייטיב לגוף שלהם.
זה מאוד משחרר להיות מי שאנחנו- באותנטיות שלנו.
בהמשך עצם העובדה שעוצמת ותדירות התגובות שלהם תרד כבר יהיה יותר רגוע וזה
משהו (לפחות אחד) פחות להיאבק עליו.
הם יהיו יותר רגועים וגם האוירה בבית תהיה יותר רגועה,
ומאפשרת לחוויות אחרות, נוספות להיכנס למרחב המשפחתי שלכם,
כמו לנצל את הזמן שהתפנה מריבים ומאבקים למשהו כייפי, נחמד, נעים לעשות יחד
(טיול, משחק משפחתי, רכיבה על אופניים, פעילות יצירה, מסיבת ריקודים ועוד..)
ולארגן ללב שלכם ושלהם עוד חוויה מקרבת בינכם, בונה אמון, הדדיות וקשר.
מה אתם אוהבים לעשות ביחד? מה הכייף המשפחתי שלכם?