תארו לכם עולם מדבר רגשית
ככה בעברית, אנגלית, ערבית, ספרדית איזו שפה שמדברים
אבל בתוכן מדבר רגשות.
למשל:
"אני עצוב עכשיו" או "איזה כייף לי שהצלחתי- כמה משמח", "אני מקנא. ממש"
או "וואו, איזו גאווה!!" וגם "הלוואי וכבר יעבור ה… שמלחיץ אותי"
כל מיני משפטים מהסוג הזה.
שזה לא יהיה מוזר, ולא משונה ולא מביך להיות בתוך שיח כזה
שזה יהיה טבעי ופשוט ובדיבור היום-יומי מהלב הפתוח.
תארו לכם עולם שמביע רגשות
וכשעצוב או משהו מאוד מצער מבפנים אז אפשר פשוט לבכות אותו.
וכשמשהו מאוד מפעים, משמח, מרגש אותנו אפשר פשוט לצהול אותו משמחה.
אלו יהיו תגובות טבעיות שאין צורך להתנצל עליהן, לצמצם או להדחיק אותן.
שיהיה אפשר לבקש באופן פשוט וטבעי להיות יחד כדי לא להיות לבד עם הפחד.
תארו לעצמכם שלבקש עזרה זה לגיטימי-
ככה פשוט בלי להמציא איזה סיפור כיסוי ל-למה מבקשים עזרה-
פשוט לבקש ולקבל.
אני מדמיינת עולם כזה ורואה איך טונות של הַגנֹות יורדות מליבם של האנשים.
אני מדמיינת עולם כזה ורואה חמלה ביחס של אדם לאדם.
אני מדמיינת עולם כזה ורואה שאפשר להיפרד מהרבה קושי והישרדותיות
שנמצאים ביום-יום וגם בתודעה.
רואה איך הצורך בנראות והתייחסות מקבלים מענה באופן טבעי
כי ככה החברה שלנו, כי זה מה שהילדות והילדים שלנו לומדים בגנים ובבתי הספר
ועם זה הם והן גדלים וגדלות.
רואה קלות ופשטות, רואה שאפשר להביא רווחה ומנוחה ללב ויש לו מקום להתרחב.
רואה שזה יכול להיות נעים ורגוע להיות מחוברים למרחבי הלב-
למגוון הרגשות בתוכו, לאפשרות להביע אותן גם כלפי חוץ
וגם פשוט להצליח לדבר אותן, לשתף בהן
בלי קונפליקטים, בלי מאבקים פנימיים ובלי חשש מביקורת ושיפוטיות.
זה מה שמרחבי הלב של כל אחד ואחת מציעים לו ולה-
שקט נפשי, רכות ונינוחות ביחסים.