הרבה הורים ואנשי חינוך מכירים את המושג הזה- תיווך.
אבל מה בעצם ההבדל בין לתווך לילד שלך ל-ליידע את הילד על שינוי כלשהו?
ומה התיווך נותן ומאפשר לקשר שלכם עם הילדים?
תיווך בהקשר ההורי הוא יצירת חיבור, מפגש בין המציאות הסובבת המורכבת מאנשים, ילדים, אירועים, ומצבים לבין ההשפעה שלהם על הילד שלך. תיווך יכול גם להתקיים בין אדם לעצמו.
לדוגמה: תכננתם ללכת לגן משחקים אחרי הצהריים וככל שהתקרבה השעה לצאת שמת לב שמזג האויר (מצב) לא מאפשר, כי חם מידי, קר מידי, גשום מידי.
אז משתנות התוכניות ונשארים בבית או הולכים לבית אחר של חברים או משפחה
אבל התכנון לצאת החוצה לא יכול להתממש היום אחר- הצהריים
האופן בו אתה אומר לילד שלך על השינוי בתוכניות הוא התיווך.
מה ההבדל בין ליידע על שינוי צפוי או לא צפוי לבין לתווך?
ליידע בשינוי כלשהו זה פשוט להגיד אותו, להעביר את תוכן הדברים- "היינו אמורים לצאת לגן משחקים אבל זה לא מתאפשר בגלל מזג האויר".
יידוּע מתחיל ומסתיים בהעברת המסר, התוכן ממך לילד שלך על-פי רוב יש בו מידה של דרך אגב
יידוּע מתייחס לתוכן הדברים ומתעלם מההיבט הרגשי של מי שהדברים נוגעים ומשפיעים עליהם- אתה והילד שלך.
וכאן ההבדל בין ליידע לבין לתווך, תיווך הוא לא רק העברת מידע, תיווך מורכב משני שלבים ושניהם מתייחסים למפגש הרגשי שלך כהורה ולמפגש הרגשי של הילד שלך עם המסר.
השלב הראשון- מתחיל בך כהורה
הוא מתחיל בהבנה שיש כאן שינוי ממה שחשבנו שיהיה.
ברגע הזה של ההבנה ושל ההשפעה שלה עליך, על הילד שלך ועל הסיטואציה התחיל התיווך והוא לא מול הילד שלנו.
הוא מול עצמך- מה קורה לך כשאתה מבין שהתוכניות השתנו? מה אתה אומר לעצמך? איזה רגשות עולים בך? (אין רגש נכון או לא נכון, טוב או לא טוב- רק להיות שם בתשומת לב) למה אתה זקוק ברגע הזה?
זה חלק קריטי לעצור ולהיות בו בתשומת לב למה שקורה לך ברגע הזה, לראות את המשפטים האוטומטיים שרצים בראש, את הפרשנויות, את הרגשות שעולים- לתת להם מקום בתוכך ואחרי ששמת לב לזה לשאול את עצמך האם זה מה שאני רוצה שיעבור לילד שלי?
כי כשאנחנו באוטומט- מה שאצלנו עובר לילד שלנו והאופן בו אנחנו מפרשים להם את המציאות והסביבה יתקבל אצלם ויכנס להבנות שלהם על העולם ועל עצמם ועל אנשים.
העצירה ותשומת הלב (שיכולות להיות גם 2 דקות ) מאפשרים לך לתת מקום לרגשות שלך וגם לחשוב מה הייתי רוצה להגיד לילד שלך? איזה מסר, הבנה על העולם- האנשים- מצבים בחיים היית רוצה שיקבל? באיזו נוכחות הייתי רוצה להיות מולו, לידו כשאתה מספר לו על שינוי התוכניות להיום/ על הגננת החדשה/ על מעבר הדירה/ על ההריון וזה שתהיה לו אחות קטנה ועוד ועוד סיטואציות של שינוי ומעבר בחיינו.
התשובות שלך לשאלות שכתבתי למעלה הן יעצבו את השלב השני של התיווך.
השלב השני- לשתף את הילד
לשתף את הילד בשינוי הצפוי (או הלא צפוי) זה השלב בו גם הילד שלך פוגש את המידע, רק שהמידע מועבר עם תשומת לב והתייחסות לתגובה הרגשית שלו ואחרי שנתת מקום לרגשות שלך, זה יכול להישמע ככה "אני שם לב שמאוד, מאוד חם היום בחוץ, מרוב חום בכלל לא נעים להיות היום בחוץ גם המשחקים בגן המשחקים מאוד התחממו ולא כייף לגעת בהם ולטפס עליהם אז אנחנו נשנה תוכניות ונשאר לשחק בבית במזגן/ נלך לבית של… לשחק במזגן, מה אתה אומר?" האופן בו נהיה נוכחים שם הוא חשוב מאוד ובעל השפעה רבה על התגובה של הילד ועל סיטואציה כזאת או אחרת שעלולה להתפתח בעקבות השינוי.
מה התיווך נותן לקשר שלכם?
בעצם כשאתה בא לספר לילד שלך על שינויים שקורים ברגע זה או עתידים לקרות ממקום שלוקח בחשבון את ההשפעה הרגשית שלהם עליו, מה שנקרא לבוא בלב פתוח. אתה כבר בא ממקום שיכול להכיל את הרגש שיעלה ויבוא לידי ביטוי (זאת לגמרי יכולה להיות גם שמחה, התרגשות ודומיהן) אתה כבר מגיע כשאתה מסכים להקשיב, אתה מגיע כשאתה נוכח איתך ואיתו ברגע הזה שמשתף בשינוי.
כשילד פוגש את ההורה שלו במקום הזה של הלב הפתוח, גם כשהוא בא להגיד שאי אפשר לצאת היום לגן המשחקים כמו שתכננו (ואולי הילד כבר מאוד מאוד חיכה לזה) זה נותן לו ביטחון- לשתף בכל רגש שעולה אצלו באופן אותנטי גם כשהרגש הוא כעס, תיסכול, צער וגם כשהוא שמח, מתלהב, שבע-רצון. הנוכחות שלך בלב פתוח מייצרת חווית מוגנות שמותר לו להביע רגשות ואין ביקורת או שיפוטיות, כאלה שמעוררות אשמה או בושה, על הרגשות שעולים אצלו. וזה מייצר חיבור וקשר קרוב בינכם כי הוא מרגיש שיש לו מקום בלב שלך והוא יכול להיות כמו שהוא, שאתה מקבל אותו במלואו בלי התניות ומשאים ומתנים, שמייצרים פחד, חוסר ביטחון וכאב. נוצר מרחב יחסים שנותן מקום גם לך כהורה- מגוון הרגשות והמחשבות שעלו בך כששמעת, הבנת, קיבלת החלטה על השינוי וגם מקום לילד שלך ומגוון הרגשות והמחשבות שעולות אצלו עם קבלת המסר על השינוי.
כשילד (בכל גיל) פוגש הורה במקום הזה של הלב הפתוח-הוא מרגיש רצוי ואהוב, זה מעלה את הביטחון העצמי שלו, את הדימוי העצמי שלו ובעיקר את האהבה שלו לעצמו שתתן מקום לעוד ועוד אנשים בסביבתו לאורך חייו.