תפקיד ההורים בשינויים ומעברים של הילדים

איזה הורים תרצו להיות ברגעי השינוי והמעבר הללו? איזו חוויה, איזה הבנות ואיזה תפיסות עולם תרצו ליצור עבורם בשינוי הנוכחי ובאלה שעוד יבואו בהמשך חייהם?

מה תמצאו במאמר הזה?

  • מהו בעצם מעבר?
  • ארבעת שלבי המעבר
  • התבוננות על המעבר כגשר
  • התפקיד ההורי ביצירת הקרקע הבטוחה
  • סוגי נוכחות הורית ברגעי מעבר

כשאתם מתבוננים בשינוי הקרוב בחייו של הילד שלכם – בין אם זו כניסה לגן חדש, מעבר דירה, עליה לכיתה א' ואפילו מעברים קטנים בתוך היום-יום – שווה לשאול את עצמכם:

  • איזה הורים תרצו להיות ברגעי השינוי והמעבר הללו?
  • איזו חוויה, איזה הבנות ואיזה תפיסות עולם תרצו ליצור עבורם בשינוי הנוכחי ובאלה שעוד יבואו בהמשך חייהם?

כדי להשיב על השאלות הללו, חשוב תחילה לעמוד על ההבדל שבין שינוי לבין מעבר.

מה ההבדל בין שינוי למעבר?

בעוד ששינוי הוא האירוע החיצוני והגלוי שמתרחש מעל פני השטח (גן חדש, מורה חדשה, אח חדש, פעילות חדשה) מעבר הוא הרובד הרגשי העמוק שנמצא מתחתיו. המעבר מתרחש בתוכנו, במרחב הרגשי והפנימי- גם אצלנו כמבוגרים וגם אצל הילדים.

ארבעת שלבי המעבר

המעבר הרגשי מאופיין ברצף טבעי של ארבעה שלבים:

  1. הימים או הרגעים שלפני המעבר: השלב שבו מתקיימת פרידה ממה שהיה – ממקום, מפעילות, ממצב, מאדם או מאירוע שמסתיים.
  2. הזמן שבין לבין: שלב השהייה שבין הישן לחדש. הוא יכול להמשך תקופה ארוכה או שניות ספורות. זהו שלב המאופיין בחוסר ודאות וברגשות מעורבים – לעיתים רגשות נוחים, לעיתים רגשות מאתגרים, ולעיתים מנעד שכולל את שניהם יחד (כמו פחד ושמחה).
  3. רגע המעבר: נקודת המפגש עם המקום, הפעילות, המצב או האדם החדש (או המוכר).
  4. הימים או הרגעים שאחרי המעבר: תקופת ההסתגלות. בשלב זה מתרחשת היכרות הדרגתית בין הילד לבין המציאות החדשה. אופייה ואורכה של ההסתגלות משתנים בהתאם למידת הראשוניות או החזרתיוּת של האירוע.

כשהסדר משתנה

אף על פי שהשלבים מוצגים כרצף ליניארי, אצל ילדים שונים ובמצבים שונים הם יכולים להופיע בסדר אחר.

לדוגמה: ילד שמורגש אצלו רגש עז של התרגשות לקראת השינוי, עשוי להיות ממוקד כולו בשלב המפגש, ורק זמן מה לאחר מכן תהיה פתאום התייחסות לשלב הפרידה. הורים רבים רואים במצבים כאלה שינוי פתאומי בהתנהגות הילד ולא תמיד מקשרים בין התנהגות זו לבין ה'דילוג' הטרם-זמני על שלב הפרידה או השהייה.

כאשר מאפשרים לילד לעבור את כל השלבים ולהרגיש את מלוא הרגשות שעולים בתוכו – זה מאפשר למצות ולסגור את המעבר כהלכה, ומתפנה אנרגיה נפשית רעננה להמשך הדרך.

להתבונן על המעבר כגשר

דימוי הגשר מאפשר לך לעבור ברציפות מנקודה אחת בחיים לנקודה הבאה. הוא מזמין אותך לעצור ולהתבונן -גם על אירוע השינוי עצמו, וגם על הילד שלך שנמצא בתוכו.

רוב הילדים לא יודעים להגיד במילים שהם חוששים, מתוחים, מבוהלים, עצובים, או פשוט לא רוצים את השינוי הזה. קשה להם לתאר את הבלבול שצף בתוך חוסר הוודאות – במרחב הזה שבין המקום המוכר של עכשיו, לבין המקום החדש שמחכה להם.

כשאנחנו רואים את המעבר דרך דימוי הגשר, מתאפשרת לנו התבוננות הוליסטית: כזו שלוקחת בחשבון את כל המורכבות של הרגע הזה, ללא ניתוקים, קטיעות, דורשנות או ציפיות נוקשות – אופנים שעלולים ליצור ריחוק ביחסים ולהשפיע על הקשר ביניכם גם בהווה וגם בעתיד.

כשהמעבר מתרחש על גבי הגשר:

  • צעידה משותפת: שלך ושל הילד, עוברים יחד את כל השלבים – פרידה, שהייה, פגישה והיכרות – בערנות, בנינוחות, ברוגע, במקצב המותאם לו וברכוּת. הילד אינו לבד; הוא צועד איתך יד ביד מ"גדה" אחת לשנייה.
  • חיבור בין הלבבות: ה'גשר' יוצר חיבור ישיר בין הלב שלך- ההורה ללב של הילד, ובין הלב של הילד לבין המציאות המשתנה – מציאות של ימי מעבר המלוּוים באי-ידיעה ובסימני שאלה. אתם פשוט שם איתו, נוכחים בכל מה שעולה.
  • הנגשת העולם מתוך התאמה: התנועה על הגשר הופכת את המעבר לדרך שניתן להתאים את תנאיה להולכים בה, לפי גילו ואופיו של הילד. זו חוויה שלוקחת בחשבון גם אותך כהורה וגם את הילד שלך, ויוצרת מקום בטוח לכולם.

בדיוק כמו גשר פיזי איתן, כך גם הגשר הרגשי של המעבר- מעניק ביטחון, יציבות ושקט פנימי ברגעים ובזמנים האלה של השינוי.

התפקיד ההורי במעברים של הילדים

האופן שבו אתם נוכחים במעברים של ילדיכם – דיבורים ומעשים – הוא זה שיעצב עבורם את הזיכרון הרגשי והתפיסתי מהאירוע הנוכחי, וישפיע ישירות על הדרך שבה יפגשו מעברים בבגרותם.

זהו תפקידנו ההורי במעברים של הילדים שלנו: לבנות עבור הילדים שלנו את הגשר ולהוות אותו בעצמנו.

לייצר עבורם קרקע בטוחה ויציבה, ולהשתתף איתם בחששות וסימני השאלה שעולים בהם בזמנים של חוסר ודאות (במקביל למתן מקום רגשי ראוי גם לעצמנו). הנוכחות שלך מאפשרת לבחור את ה"מוזיקה" שתלווה את האירוע בזיכרון של הילד.

נוכחות הורית: איך תרצו לפגוש את המעבר?

בכל מעבר מחדש, עומדת בפנינו ההזדמנות לבחור איזו איכות מתוך האישיות שלנו תיתן את הטון המוביל. הנה שש אפשרויות לנוכחות הורית מטיבה בזמן מעבר:

נוכחות משחקית

משחקיוּת היא השימוש במשחק (בעיקר משחקי דמיון)

משחקיוּת והומור הם כלים נפלאים לעיבוד ולוויסות חושי ורגשי. השימוש בדימיון ובמשחק מביא עמו גמישות מחשבתית ורגשית, הומור, קלילות והנאה, ועוזר להתמיר רגשות מאתגרים לרגשות נעימים. המשחקיוּת מפתחת ומחזקת את הקשר בין ההורה לילד ומספקת מסגרת משעשעת להפגת מתחים ברגעי חוסר ודאות.

נוכחות יצירתית

היצירתיוּת באה לידי ביטוי גם במשחקיוּת אך היא רחבה יותר וניתנת למימוש גם בדרכים נוספות.

היצירתיוּת מרחיבה את האפשרויות לפתרון קונפליקטים ולהתמודדות עם מצבים לא נוחים. היא נשענת על עולם הדימיון והמשאלות ("הלוואי שהיה אפשר עכשיו…"), אך בו-בזמן נשארת רלוונטית, שימושית, נגישה ויישומית לריכוך המציאות.

נוכחות בוטחת

ברגעים של בלבול וחשש, הילד זקוק למבוגר יציב. נוכחות בוטחת נשענת על ניסיון החיים שלך, על האמונה ביכולות של הילד ועל ההכרה בכך שתוכלי להתמודד עם מה שיביא איתו העתיד. כשאמא או אבא נוכחים ברגעים של מעבר- חוסר וודאות, בלבול, פחד מהעתיד, עומס מחשבתי ורגשי- מתוך ביטחון פנימי, הילד מרגיש שיש מי שמחזיק את הסיטואציה. הדבר מייצר שקט, סדר ומוגנות.

נוכחות תומכת

תמיכה היא האפשרות להישען. למי לא בא מדי פעם להישען? כמיהה כזאת שיהיה שם אדם אחר שמחזיק את הקושי, המצוקה, הפחדים, הצער, הכאב, ההתרגשות, השמחה, הגילויים החדשים… זה צורך שקיים בכל אחת ואחד מאיתנו כבר מלידתנו והוא מורגש יותר בזמנים כאלה בהם לא יודעים מה יהיה ואיך יהיה.

המעבר מציף לעיתים התנהגויות מאתגרות – קופצניוּת, עצבנוּת, הצקות או לחלופין שתיקה והסתגרות. נוכחות תומכת מציעה להניח לרגע להתנהגות החיצונית ולהביט ישירות אל הרגש והצורך שנמצאים מתחתיה (צורך בשקט, ביציבות ובבהירות). היא מאפשרת לילד להישען ולהיתמך על ההורה בתוך הקושי.

נוכחות קשובה

נוכחות זו מבוססת על הקשבה מלאה, נקייה מפתרונות ומעצות מהירות, נוכחות שמפנה מזמנה- ללא הסחות דעת של עבודה או סידורים. לעיתים עצם ההקשבה הסבלנית למילים (ולמה שמונח מתחת להן)  היא-היא הפתרון שהילד זקוק לו כדי להקל על העומס הרגשי בתקופה של מעבר.

נוכחות חומלת

חמלה- היכולת לשים את עצמי בנעליו של האחר. חמלה נולדת מתוך ההכרה שכולנו בני אדם החווים תקופות קלות לצד תקופות מורכבות. נוכחות חומלת רואה את הקושי, הלחץ והמתח של הילד היא קשובה, מקבלת ומכילה אותו, מתוך הבנה שזהו הקושי של הילד כרגע – וההורה נמצא שם לצידו, בלב פתוח וללא שיפוטיות.

לסיכום

לכל מעבר מתאימה נוכחות שונה. בין אם מדובר במעבר יומיומי קצר ובין אם בתהליך ממושך, אין כאן "נכון" או "לא נכון" אחד. הכלים, הנוכחות והאווירה שתבחרו להביא יהיו מתאימים כאשר הם יתייחסו לאישיות ההורה שאתם,  לגיל הילד, לאישיותו ולנסיבות החיים -ויאפשרו לכם לבנות יחד איתו גשר איתן של יציבות, קרבה ואמון.