מה הן ארבעת דרכי התקשורת הנהוגות בין הורים לילדים?
מה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן
בתוך מרחב היחסים בין הורים לילדים מתקיימים לאורך השנים אינספור רגעים, קטנים וגדולים, בהם המימוש ההורי נמצא "על הכף". החל משמירה פיזית על הילדים שלנו- הזנה, שינה, היגיינה, בריאות ועד דאגה למרחב הרגשי- נפשי שלהם- סביבה חברתית, ביטוי אישי ואותנטי, ביטוי רגשי ועוד.
הרצונות והכוונות ביחס לילדים שלנו פוגשים את הרצונות והכוונות הפנימיים- איזה הורים אנחנו רוצים להיות? איך אנחנו רוצים לממש את ההורות שלנו בנינו לבין עצמנו ומול הילדים? וכל זה בתוספת ליום- יום עמוס משימות גם ככה, מה שמייצר פעמים רבות שיח של To Do list בין הורים לילדים "תיכנס להתקלח", "בואי לאכול", "תסדרו את החדר שלכם", "אל תשכחי ללכת לחוג היום אחה"צ" כל זה בתוספת הנחיות לגבי התנהגות והתנהלות חברתית, עצות לפתרון קונפליקטים שעולים וכל מה שמבחינתנו כהורים יכול לאפשר שיהיה להם יותר קל, זורם, פשוט, רגוע, מהנה, ושמח בחיים שלהם.
הרבה פעמים במפגש ה'מרובע' בין העומס וריבוי המשימות והעייפות שלנו כהורים, הרצון שיהיה לילדים יותר פשוט, הרצונות האישיים ביחס להורות שלנו-איזה הורים אנחנו רוצים להיות ודרכי התקשורת שאנחנו מכירים מילדותנו נוצרים קונפליקטים אשר מתוכם הורים נוקטים בדרך או דרכי פעולה ושיחה בינם לבין הילדה שלהם שיוצרים יותר קושי, תסכול, אכזבה ובושה.
3 דרכי פעולה ושיחה, וותיקות ומוכרות, בקשר בין הורים לילדים
לפני שאפרט עליהן חשוב לדעת שלכל אחת מהדרכים האלה יש יתרונות וחסרונות המורגשים במרחב היחסים, על-פי רוב אלה הדרכים המוכרות והנהוגות, ככה גדלנו וזה מה ששמענו מהסביבה שלנו-משפחה, מסגרות חינוכיות, זה מה שהיה זמין להם ובהמשך גם לנו.
שימוש בכֹח/ כוחנות
הכוונה להתניות- אם… אז…, דוֹרשנוּת, ציווי, הקטנה או זלזול, ביטול מצד ההורה את הנאמר או נעשה ע"י הילד שלו או ביחס לילד שלו. התנהגויות נפוצות: בריוֹנוּת, קבלת החלטות חד צדדית, הנחיות והודעות חד צדדיות, חוסר התייחסות לרצונות והבקשות של הילד. הנחת המוצא של מי שמשתמש בכח היא אקטיבית- אפשר לשנות את המצב.
יתרונות לשימוש בכֹח: קבלת התוצאה והשגת המבוקש במהירות ובאופן מיידי.
חסרונות לשימוש בכֹח: מערער רגשית ומעורר פחד ובושה, מביא לשימוש נגדי בכֹח מצד הילד (זה מה שהיה בבית) או לבהלה ושיתוק רגשי שעלולים לעורר חרדות, מייצר ניכור והתרחקות ביחסים, פוגע באיכות החיים.
ניתוק
ניתוק יכול להתרחש בשתי דרכים עיקריות: ניתוק חיצוני בין הורה לילד (או להיפך) בו באמצע מריבה, ויכוח, כעס וצעקות אחד הצדדים קם והולך או מנתק קשר בדרך אחרת. ניתוק פנימי בו באמצע מריבה, ויכוח, צעקות אחד הצדדים משתתק (כמו אילמוּת) הרבה פעמים גם קופא בתוכו. הנחת המוצא של מי שמשתמש בניתוק (חיצוני או פנימי) היא פאסיבית- אי אפשר לשנות את המצב.
יתרונות לשימוש בניתוק: מונע קונפליקט והתפתחות הריב, ויכוח, צעקות, מאפשר להרגע להבין מה חשוב ואז לחזור לשיח.
חסרונות לשימוש בניתוק: פעולה חד צדדית, משאיר את האדם השני מופתע ומבוהל, מעורר אשמה ופחד, סוגר את התקשורת הפוטנציאלית בין ההורה לילדו- חוויה ש'אין עם מי לדבר', מערער את הביטחון של הצד שנשאר.
וויתור עצמי
הכוונה לוויתור של ההורה על עצמו, על הקול שלו, על הדעה שלו, על המקום שלו. במקרה כזה כשיתחיל ויכוח, ריב, כעסים וצעקות הם יגמרו מהר מאוד, כדי להשיג את השקט (הרגעי והמדומה) ביחסים מעל לפני השטח עם הילד, זוהי דרך שמייצרת ריחוק גם בין ההורה לילדו וגם בין ההורה לעצמו פנימה. היא ננקטת באופן חד צדדי (כמו שימוש בכח וניתוק) הנחת המוצא של מי שמשתמש בוויתור היא פאסיבית- אי אפשר לשנות את המצב.
יתרונות לשימוש בוויתור עצמי: משמר את המצב הקיים ולא מתפתח ומסלים, עושה שקט במהירות יחסית, קוטע את הקונפליקט ומייצרת מרווח ו"התקררות" ועשויה להביא לפתרון בהמשך.
חסרונות לשימוש בוויתור עצמי: פעולה חד צדדית שמעוררת אשמה ותסכול בצד שממול, סוגר את התקשורת בין ההורה לילד ואת האפשרות להגיע לפתרון מוסכם. משאיר את הצד השני לבד ועלול לייצר חוויה של בדידות. הצד שוויתר על עצמו (דעתו, קולו, רגשותיו) עלול להישאר עם הרגשת מירמור ותסכול וכן תחושת מחנק כי השתיק את עצמו, כאשר ההשתקה מצטברת ולא מקבלת התייחסות וטיפול עלולה להגיע התפרצות זעם.
אלה דרכי תקשורת (פעולה ושיחה) שמצויות במרחבי יחסים בין הורים לילדים כבר דורות רבים אחורה ועוברות מהורה לילדו כאילו זה היה הציווי התנכי "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" (שמות, יג, ח) הן עדיין כאן, עדיין חלק מאיתנו ומהאנושיות שלנו, עדיין זמינות לשימוש והפעלה ולצערנו עדיין מייצרות ריחוק ביחסים בין הורה לילד שלו ועדיין מביאות תחושות של כיווץ, מתח ולחץ, מעלות רגשות של אשמה, בושה, מועקה ובהלה בתוך היחסים שבתורן ובבוא העת עלולות להביא לשימוש בכֹח, ויתור עצמי או ניתוק גם מצד הילד להוריו.
במהלך השנים נוספה דרך תקשורת רביעית– בתוך מרחב היחסים של הורים וילדים, דרך מותאמת ורלוונטית לימים אלו ולהורות בזמן הזה- הדיאלוג.
הדרך הרביעית- על הדיאלוג
דיאלוג הוא שיחה הדדית בין שני בני אדם, (או יותר) על פתרון לקונפליקט, שאין בו יחסי כֹח- שאחד מחליט והשני מקבל את ההחלטה. דיאלוג יכול לקחת זמן, לפעמים הרבה זמן.
דיאלוג זאת הדרך היחידה מבין 4 דרכי התקשרות שנבחרת ומיושמת באופן מודע. כשהורה בוחר בדרך של דיאלוג עם הילדה שלו הוא יוצא מהנחת מוצא אקטיבית- יש סיכוי לשנות, ממש כמו הורה שמשתמש בכֹח אך להבדיל אלף אלפי הבדלות הוא נותן ביטוי ומקום גם לעצמו וגם לילדה שלו.
יתרונות לשימוש בדיאלוג- מתייחס גם להורה וגם לילד, נותן ביטוי ומקום גם להורה וגם לילד ומתוכו מייצר חיבור וקירבה, בונה ומאפשר את האמון, הקשר והיחסים בין ההורה לילד, מאפשר פתרונות לטווח ארוך במידת הצורך, מכבד את המרחב האישי, מאפשר התפתחות וצמיחה אישית ומאפשר מציאת פתרון מתוך בחירה, הבנה, הסכמה ורצון.
חסרונות לשימוש בדיאלוג- לוקח זמן, לפעמים הרבה זמן ולכן מצריך סבלנות פניוּת רגשית וזמן, מפגיש עם חוסר וודאות ותסכול, תלוי בהסכמה של שני הצדדים ושיתוף הפעולה שלהם.
בחלק הבא: למה כדאי לשים לב כשרוצים לחזק את הקשר?