גבולות בהורות- מרחב של ביטחון ללא מאבק – חלק א'

מה הם גבולות? מה הם גבולות בהורות? למה זה כל-כך מסובך? איך הם משפיעים על היחסים עם הילדים שלנו? ואיך לשים גבולות ולשמור על יחסים קרובים וטובים?  

מה הוא גבול?

ממש כמו פעם, פתחתי את המילון וזאת ההגדרה שמצאתי שם לגבול: 1. קו המפריד בין מקום למקום (בין שדה לשדה, בין עיר לעיר בין ארץ לארץ וכדומה) 2. תחום, שטח הארץ שבתוך הגבולות. 3. קץ. סוף. 4. זמן המשמש מעבר בין שתי תקופות (המילון העיברי המרוכז, אבן שושן).

גבולות עוזרים לנו ולילדינו להתנהל בחברה ובמקום ציבורי באופן שלוקח בחשבון עוד בני אדם, בעלי חיים וחפצים בסביבתנו, גבולות עוזרים לדחות סיפוקים.

גבולות עוזרים ליצר סדר פנימי שבהמשך יכול לתרגם את עצמו למיומנויות של קביעת סדרי עדיפויות, משמעת עצמית וניהול זמן.

גבולות עוזרים להבדיל ולהפריד בין התנהגות אלימה ואגרסיבית כמו אלימות פיזית- מכות, דחיפות, יריקות, צביטות וכד', אלימות מילולית- קללות, העלבות, לעג, הקטנה ועוד לבין התנהגות שאולי לא נוחה לנו כהורים אך לא פוגעת (פיזית או רגשית) בטח לא בכוונה תחילה.

ובעיקר גבולות עוזרים לנו לשים לב מה מתאים לנו ומה לא, הם מסמנים את החוץ והפנים בהיבטים ואופנים רבים ובמצבים שונים.

מה הם גבולות בהורות?

גבולות בהורות הם בדיוק אותם קווים ותיחומים שהורים שמים ביחס להתנהגויות הילד שלהם. גבולות בהורות משתנים ביחס לגיל הילד והשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא- החל מינקות להחזיר את התינוק לאזור המשחק לאחר שזחל רחוק ועד הבגרות להסכים או להסכים לקחת את הרכב המשפחתי ליציאה עם חברים בערב ועוד אינספור דוגמאות, קטנות וגדולות בין לבין.

גבולות בהורות משתנים גם ביחס לאישיות של הילד– מי שזקוק להרבה תזכורות ונוכחות הורית בסידור החדר ומי שעושה את זה בעצמו ומרצונו האישי (כן, יש דבר כזה 😊). גבולות בהורות הם סובייקטיביים ומשתנים ממשפחה למשפחה ופעמים רבות גם בין ההורים עצמם. לא פעם גבולות בהורות הם תגובתיים להתנהגות (דיבורים ומעשים) של הילד, למשל כשילד בן 8 מבקש לחזור מחבר בשעת ערב שבעיני הוריו נחשבת למאוחרת, אחת האפשרויות היא שהם ישימו גבול ולא יאפשרו את החזרה בשעה המבוקשת. גבולות בהורות מאפשרים את המרחב הפנימי, סדר והסכמות המאפשרות זרימה ותנועה של ההתנהלות היום- יומית, היחסים וההתפתחות בתוכם הם נועדו לסמן מרחב מותר וקצה גבול. ממש כמו תמרור עצור בכביש, הם שומרים עלינו- כבני אדם ומאפשרים לנו כהורים לשמור על הילדים שלנו, בטח ובטח בשנותיהם הראשונות והרכות.

למה כל-כך קשה להורים עם גבולות?

לא פעם הורים חווים קונפליקטים כאשר הם באים לשים גבולות לילדיהם ביחס להתנהגויות כאלה ואחרות. קונפליקטים שנמצאים בשיח ההורי הפנימי ונעים בין התפקיד ההורי לבין המקום שלנו כבני אדם.

אני קוראת לזה הקונפליקט שבין גבולות להגבלות, כאשר השאלות שחוזרות על עצמן בתוך השיח הזה הן:  האם זה לא יותר מידי? האם הגבול ששמתי עכשיו לילד שלי הוא מידתי, מותאם ואפקטיבי? (בנוסחים שונים) מצד אחד הגבולות שומרים גם עלינו ההורים וגם על הילדים ומצד שני פעמים רבות כשהורים באים ליישם את הגבולות ולהגביל את הילד מתעוררות בתוכם נקיפות מצפון, רגשות אשמה, צער, כאב ותיסכול.

כי האופן בו אנחנו (דור ההורים) חווינו גבולות וכך גם למדנו והתחנכנו לשים אותם (להגביל) הוא כוחני- "אם לא תסיים שעורים לא תיפגש עם חברים", הוא חד סטרי, דורש ופוקד – "תסדרי עכשיו את החדר שלך", הוא ככה נכון, ככה צריך, ככה עושים. ככה עשו כשאנחנו היינו ילדים- הודיעו, פקדו ודרשו (זה מה שהיה מוכר ונהוג אז, גם ההורים שלנו עשו כמיטב יכולתם).

אנחנו הורים בתקופה אחרת, בעידן הורי חדש, מתחדש ומתעדכן. שבו הילדים שלנו פחות מתרגשים מגבולות כשהם באים אליהם כפקודה או "אמת" מוחלטת ותלושה. בעצם יש לנו פער בחוויה שלנו כהורים היא בין זיכרונות הילדות של שיח גבולות מרובי ההפחדות להווה של ההורות שלנו שמזמין אותנו להתנהל אחרת. לרוב ההורים בימינו אין חוויה מותאמת 'הווה הורי עדכני'- בהורות בכלל וביחס לגבולות בפרט, ושם נוצר הבלבול והתסכול.

בחלק הבא נמשיך עם ההשפעות של הגבולות על הקשר עם הילדים, איך להחליט על הגבולות המתאימים ומה כדאי לעשות להצבת גבולות לפני הצבת גבולות