הרגע שבין– זמן המשחק אחר הצהריים לארוחת ערב
ולאחריו ההתארגנות למקלחת ושינה שמסמלות את סוף היום
הרגע שבין– ההתארגנות בבית בבוקר לבין היציאה ממנו אל בית הספר או הגן
הרגע שבין– הפרידה מההורים בשער הגן או בית הספר
לפגישה עם המורה, גננ.ת, חברים חברות
הרגע שבין– להגיע למסיבה, ארוע, מפגש חברתי ועד 'שנכנסים לעניינים'
הרגע שבין– כשמתחלפת עונה
הרגע שבין– כשמתחלפ.ת מורה או גננ.ת
הרגע שבין– כשנולד.ת אח.ות חדש.ה ועד שמכירים אותו יותר – הוא רגע ארוך
והרגע שבין– סיום הגן והעליה לכיתה א'
או מכיתה לכיתה
מיסודי לחטיבה
ועוד ועוד….
החיים מלאים בהתחלפויות ושינויים ובפרט כהורים.
כל ההתחלפויות והשינויים האלה שנראים מעל פני השטח
נקראים גם-
מעברים
המעברים הם הרובד הרגשי של השינויים שנראים מעל לפני השטח.
הם מתקיימים בחיים שלנו כל הזמן
וכהורים הם מתקיימים בתדירות גבוהה יותר ובעוצמות גבוהות יותר
שם במעברים האלה (ובפרט כהורים) עולים בתוכנו מגוון רגשות
גאווה וצער ופחד ואשמה והתרגשות והתפעלות
הכל מהכל וזה יכול להיות מבלבל מאוד
וגם להרגיש בודד מאוד מבפנים
והבדידות היא כמו מלח מגבירה עוצמות (פשוט של רגשות ולא של טעמים…)
ואם יש משהו שעדיף לא להיות איתו בבדידות זאת…
הבדידות.
זאת שמתקיימת מתוך הבילבול הרגשי
או מעוצמת ועומס הרגשות ההוריים שלנו
או פשוט מחוסר הידיעה של מה בעצם קורה פה ומה אפשר לעשות עם זה?
לא תמיד נראה את הרובד הרגשי, פעמים רבות הוא לא בא לידי ביטוי בכלל
או נאסף בתוכנו ואז יוצא באיזו התפרצות או צעקה על הילד.ה שלנו
אבל הוא תמיד משפיע- על הפעולות, המילים,
הטונים שבהם המילים יוצאות מהפה שלנו
בזמן שגם אצל הילדים שלנו מתקיים במקביל מרחב כזה
נפרד מהמרחב הרגשי שלנו
ובעת ובעונה אחת גם נפגש בו.
שם במפגש הזה, ברגעי המעבר הקטנים והיומיומיים וגם באלה הגדולים והחד פעמיים
עולים לא פעם המאבקים, הקונפליקטים, בתוכנו פנימה וגם מול הילד.ה שלנו,
הריבים, הכעסים וכל מה שמשפיע ועלול להשפיע גם לעתיד
על היחסים איתם והאוירה בבית
באיזו משפחה הם גדלים? מה הם לומדים?
איזה א.נשים- בני אדם יהיו? איך יתנהלו מול האחר והאחרת מהם?
מה הם.ן ידעו על קשרים ומערכות יחסים כשיגדלו?
התשובות לשאלות האלה מושפעות גם
מרגעים קטנים- יומיומיים- בגילאים מאוד צעירים
וגם מרגעים יחידים ומיוחדים
המעברים בחיינו – משפיעים על היחסים לרגע הזה ולשנים הבאות.
המודעות להם מאפשרת לנו את הבחירה איך לעבור אותם, כהורים וכבני אדם בכלל,
מה נרצה לחוות? לראות?
איזה פס-קול ילווה את ההורות שלנו?
איזה פס קול ילווה את הגדילה וההתפתחות של הילדים שלנו?
כזה שנשמעים בו בעיקר ריבים, צעקות וכעס?
פס קול שיש בו יותר שיח, בקשות, דיבור?