השוואות זה פחות- על השפעות של השוואות בין אחים וחברים- חלק ב'

במה אפשר להחליף את ההשוואות שכל- כך מושרשות בנו?

בחלק א'– תארתי מהן השוואות, איך הן באות לידי ביטוי ואיך הן משפיעות על הילדים ועל היחסים במשפחה

מה במקום השוואות?

להבין

ההבנה והמודעות מאפשרות לעצור את האוטומט ולהוריד מינונים (משך, תדירות ועוצמה). ההשוואות הן בטבע שלנו המבוגרים (ומהר מאוד גם אצל ילדים שגדלים לתוך שיח והתנהגות השוואתית). גם אנחנו, המבוגרים, גדלנו במרחב כזה ויחד עם זאת כאשר אנחנו מוּדעים לנוכחותן ולהשפעתן של השוואות בשיח ובהתנהגות היום- יומית שלנו אנחנו יכולים להיות בתשומת לב ובחירה האם להגיד? אולי לחשוב על משפט אחר שאינו השוואתי? (לרוב יהיה תיאור) האם לשחק במשחק תחרותי שההנאה בו תלויה בניצחון? או לשחק תוך מיקוד ההנאה בשיפור אופן המשחק מהפעם הקודמת ומהזמן המשותף?

'לשחרר את הסרגל'

אין גיל אחד נכון להיגמל מטיטולים, לשחרר את המוצץ או להתחיל לאכול מוצקים אין גיל אחד נכון להתחיל לדבר, ללכת, לכתוב ולצייר- אין. כל ילד בקצב שלו,  בזמן שלו ובדרך שלו. לפעמים כשהורים משווים זה רק כדי לייצר הסברים שירגיעו אותם 'למה הילד עוד לא….' "למה הוא כבר בכיתה ב' ועדיין לא קורא רצוף? בת דודה שלו בכיתה א' וכבר קראה סדרות שלמות" וכדומה. 'לשחרר את הסרגל' אומר לשחרר את המדידות וההשוואות, תסמכו על תחושת הבטן שלכם כהורים. מה זה משנה אם ילד התחיל ללכת בגיל 11 חודשים או בגיל שנה ו-4 חודשים? תשתמשו בסרגלים הקיימים בשביל להכיר את הטווח הסביר (וגם אותו תרחיבו קצת 😊) לפעמים ילד יפנה את האנרגיה להתפתחות והתחלת הדיבור ורק אחר-כך להליכה (ולפעמים להיפך) תסתכלו על הילדים שלכם, תקשיבו לאינטואיציה ההורית שלכם, אתם מכירים את עצמכם, את הילד שלכם ואת ההיסטוריה ההתפתחותית שלכם ושל משפחתכם הכי טוב- תתייחסו לכל אלה- פחות לסרגל- הוא נחוץ לקנה מידה כללי.

להשוות למצב קודם

אם כבר להשוות אז להשוות למה שהיה קודם. איך היא קראה לפני שבוע ואיך היא קוראת היום? מה היה המרחב בו זחל לפני יומיים ולאיזה מרחק הוא זוחל עכשיו? להתמקד בהתפתחות, גדילה, מסוגלות של  הילד בפני עצמו- בפרט ילדים תחרותיים מטבעם שעוסקים בספורט תחרותי או ילדים שמבססים קשרים חברתיים על השוואות, תחרות והתערבויות. במה השתפרת בזמן האחרון? מה אתה עושה יותר בקלות מקודם? ממה גילית שאת נהנית עכשיו?

השראה במקום השוואה

השראה נובעת מסקרנות- היא מלמדת אותנו, נותנת מוטיבציה, מחזקת אותנו בדרך שלנו- בביטוי העצמי המיטיב שלנו מעודדת אותנו לגדול. השוואה נובעת מחוסר סיפוק- כפי שכבר נכתב כאן, מעבירה מסר של 'לא מספיק', 'לא טוב', 'עוד לא'- היא מצמצמת אותנו ובהמשך גם את סביבתנו. אתם יכולים לבחור– מה ומי אתם רוצים להיות, מה יהיה ה"טון" העיקרי בחיים שלכם ושל משפחתכם- סקרנות- גילוי- התפתחות או של חוסר שביעות רצון- תסכול- צמצום.

לעודד שיתופי פעולה

בבית, במשפחה, בכיתה- ליצור הזדמנויות לשיתוף פעולה, למפגש מפרה בין אחים וחברים ולשקף מה כל אחד תרם להצלחת המשימה ולהדגיש שההנאה, הסיפוק, וגם ההישג התאפשרו בזכות שילוב הכוחות שלהם- זה נותן מקום ותוקף לחוֹזקוֹת של כל אחד וגם לכך ששיתוף פעולה מרחיב ומעשיר אותנו הן מבחינת הדרך והן מבחינת ההישגים ומלמד את אחת המיוּמנוּיוֹת החשובות לילדינו בעתיד- עבודת צוות.

דברו ב- בא לי

כן, כן דברו את מה שבא לכם, מה שהייתם רוצים, תשאלו את הילדים מה הם רוצים? מה חשוב להם? מה חשוב לכם? מה אתה מבקש? דיבור של רצונות מתייחס למה שחשוב ויקר לכם ובנפרד מה שחשוב ויקר לילד שלכם, זה דיבור על רצונות עמוקים וערכים והם לרוב משותפים- הדרך למימוש שלהם יכולה להיות בדרכים שונות ומרובות (במקום דיבור של צריך- מה צריך שיהיה, מה צריך לעשות וכו')

עיניים טובות, עיניים טובות, עיניים טובות

נדיבוֹת ומפרגנוֹת למה שהילד מביא לעולם שלכם:

הפגיש אתכם עם תוכן מסוים שלא הייתם לומדים, מתנסים, מכירים אותו אם לא הסקרנות והמשיכה שלו לתחום הזה?

יש לו תכונה או הנאה שמקרבת את המשפחה שלכם? (הומור, יכולת לספר סיפורים, רגיש לזולת, אוהב לבשל ומכין ארוחות)

לראות את הילדים שלנו בטוב שלהם ובטוב שהם, לתת לזה מקום בשיח המשפחתי והכיתתי ולהודות לו על זה (לא בייחס לאח אחר או ילד אחר בכיתה) זה נותן מקום, משמעות ומוטיבציה להתנסוּת, התפתחוּת והשתפרוּת באופן טבעי וללא השוואות.