השוואות זה פחות- על ההשפעות של השוואות בין אחים וחברים- חלק א'

למה כדאי להורים להפסיק להשוות בין האחים ולחברים בכיתה, מה ההשפעות של השוואות ובמה אפשר להחליף אותן

מה זה בכלל השוואות?

נדמה שאין אחד שלא יודע מה זאת השוואה. ולמרבה הצער אין אחד או אחת שלא חוו על בשרם השוואה לאח/ אחות או חבר בסביבתם בתקופת ילדותם.

משפטים כמו:

"למה אתה לא יכול להיות מסודר כמו אח שלך?"

"כמה קיבלו הילדים האחרים בכיתה במבחן?"

"מי שיוצא היום בבוקר ראשון מהבית מקבל אחר הצהריים הפתעה"

"ילד בגילך כבר נועל לבד" "אתה יכול יותר"  "איך היא גבהה", "איך הוא רזה" ועוד ועוד.

כל אלה הם משפטי השוואה אשר לרוב נאמרים מפיהם של הורים, מורים ודמויות מבוגרות נוספות, חינוכיות לרוב. משפטים כאלה ודומים להם נאמרים באופן אוטומטי וללא מחשבה נוספת עליהם ועל ההשפעה שלהם.

המשפטים האלה נאמרים בדרך כלל מתוך כוונה לעודד, לעורר ולתת לילד או הילדה מוטיבציה לשיפור והשתנות בזמן שבפועל הם משיגים תוצאה הפוכה.

השוואה מוגדרת כבחינת הדומה והשונה בין שני דברים או יותר. ההשוואה מתבצעת באמצעות בחירת מאפיינים הניתנים להשוואה, וזיהוי הדמיון והשוני בהקשר של כל מאפיין. כאשר ישנם הבדלים בין אובייקטים, ניתן להשתמש בהשוואה כדי לבחור את המתאים מבניהם בהתאם לצורך.*

 איך השוואות באות לידי ביטוי?

נתחיל במסר

שעובר כשהורים ומבוגרים אחרים משווים ילד אחד לילד אחר (אח, חבר או קבוצת חברים) הם בעצם אומרים- 'כמו שאתה זה לא מספיק', 'איך שאת זה לא טוב'. לרוב המסר הזה לא נאמר ישירות ככה.

הוא יבוא לידי ביטוי דרך התנהגויות ודיבורים שמחביאות בְּתוֹכָן ביקורתיוּת, שיפוּטיוּת, הוכחה, ציפייה, התניוֹת, הקטנה וביטול. הוא יבוא לידי ביטוי דרך מושגים כמו: טובים, איכותיים, גרוע, כמעט טוב, מעולה- שהם מושגים של השוואה איתם הילדים שלנו גדלים לאורך שנים רבות בשיח בבית, במערכת החינוך שמבוססת על מדידה והשוואתיות, בתוכניות הטלויזיה, בפרסומות ובשלטי החוצות מכל עבר.

מעל לפני השטח השוואות יכולות להראות תמימות, פשוטות ולגמרי משחקיוֹת- הן יכולות לבוא לידי ביטוי גם בתחרויות בין שהן קורות כחלק ממשחק ובין שהן מעודדות התנהגות כזו או אחרת במשפחה או בכיתה.

תחרוּתיוּת סמויה או גלויה

מגדירה טוב ורע, מנצח מפסיד, צודק טועה- תחרוּתיוּת יוצרת ריחוק ביחסים מעוררת רגשות של קנאה, תיסכול- עד שנאה- שהם אומנם רגשות טבעיים ולגיטימיים, אך לא נרצה ליזום וליצור אותם.

"מי שמגיע ראשון", "בוא נראה מי יותר חזק", תחרוּתיוּת עלולה לעורר חרדה, לחץ, מתח ולמקד את תשומת הלב במשימה או בהישג הרצוי- החיצוני במקום בדרך ובהתפתחות האישית של הילד ביחס לעצמו מתוך יכולותיו וסקרנותו הטבעית- המיוחדת לו. 

התערבוּיוֹת (להתערב על משהו)

מסתירות בְּתוֹכָן הוכחה, ייחוס כוונות, האשמה דרך שיח ומושגים כמו- צודק- טועה, מפסיד- מנצח, טיפש- חכם, טוב- רע וכדומה, שמייצרים כיווץ, מתח ולחץ בגוף ומעוררות פחד, אשמה, בושה ומצוקה ומשפיעות על הביטחון העצמי, הדימוי העצמי והערך העצמי איתו גדלים ילדים וילדות, פעמים רבות לאורך חייהם.

ההשפעות של השוואות

השוואות מייצרות מרחב כוחני ביחסים

למי יש יותר? מי מצליח יותר? מי מגיע לשיאים יותר גבוהים? (או קרוב אליהם) הן מבססות ומצמצמות את הפרושים למושגים של הצלחה וכישלון (כמפורט למעלה) וכך גם דרכי הסתכלות והתייחסות מוחלטות וחד משמעיות של 0 או 100 לאירועים, מצבים, אנשים ובעיקר של אדם לעצמו ולעצמה, אופן ההסתכלות הזה (שיש בו כוחניות רבה) מייצר ריחוק, הסתרה, אשמה, פחד וניכור ביחסים זה הפוך מהרצונות, התקוות והבקשות של הורים רבים ביחסים עם הילדים.

דימוי עצמי, ביטחון עצמי וערך עצמי נמוך

כאשר תשומת הלב נמצאת בהישגים ומדדים מסוימים אליהם יש, בדרך כלל, דרך אחת מסוימת להגיע, זה מייצר ציפייה שעל פיה צריך הילד לנהוג ואותה להשיג.

הציפייה הזאת ועצם היותה כל-כך ספציפית מפנה את תשומת הלב אל היעד ואל ההתנהגות שנראית מעל פני השטח (ככה צריך/ ככה נכון) במקום לדרך ולביטוי הייחודי של כל ילד בהתאם לאישיות שלו (ככה מתאים לו, זה מי שהוא).

כשתשומת הלב מופנית החוצה והילדים באופן תדיר ויום- יומי נמדדים ונתקלים בהשוואות לאחיהם ולחבריהם לכיתה או לחוג זה מוריד ומערער אצלם את:

הדימוי עצמי

איך ילד רואה את עצמו- ההסתכלות והיחס המיטיב של הילד על עצמו. השוואות מצמצמות את מרחב החיים הפעיל של הילד על עצמו- אישית וחברתית. השיפוּטיוּת, הביקוֹרתיוּת והדוֹרשנוּת כבר קיימות בראש שלהם ובאופן המחשבה שלו על עצמו וגם שם מתקיימות כל הזמן מדידה ויחסיות- ביחס לאחר.

הביטחון עצמי

 לדעת שהוא יודע, שהוא יכול וגם אם לא יצליח הפעם- תהיה עוד פעם ועוד דרך (אחת לפחות) לנסות, האפשרות לסמוך על עצמו, על שיקול דעתו, על ההרגשה שלו- פיזית ורגשית. ביטחון עצמי משפיע על תכונות כמו נחישות, התמדה, אומץ שיאפשרו לו בבגרותו לבחור את הדרך שלו ולמצות את האפשרויות שיהיו לו. השוואות מערערות את הביטחון העצמי מעלות את הספק של הילד ביחס לעצמו וליכולותיו ובהמשך מביאות לרפיון ידיים- לאי עשיה, אי- יצירה, ריחוק של הילד מעצמו, מרצונותיו והנאותיו.

הערך עצמי

האפשרות להרגיש מוערך מתקיימת, או לא מתקיימת, בתוכנו ואצל ילדינו. ברגע שילד מרגיש מוערך בתוכו הוא פחות יתעסק באחר מסביבו, פחות יהיה זקוק להגדיר את עצמו טוב, איכותי וכו'  ביחס לאחר. זה פשוט יתקיים בתוכו- זה יאפשר לו שקט פנימי ופניות לעשייה מיטיבה עבורו ועבור הסביבה שלו. השוואות חוסמות את הערך העצמי מלהתפתח ובכך מייצרות תלות בהגדרת הערך העצמי ביחס לאחר.

ביטוי עצמי אותנטי

כשתשומת הלב מופנית החוצה והילדים עסוקים שעות רבות במהלך היום למלא משימות ולעמוד בציפיות של המבוגרים סביבם נמנעת מהם האפשרות לביטוי עצמי אותנטי ביחס לאופן בו אפשר לבצע ולממש משימה, ליצור קשרי חברות,  גיבוש והבעת דעות, עמדות, חקירה של תחומי עניין וכישרונות שיכולים להתגלות באופן טבעי ופשוט, באופנים מגוונים ויצירתיים כאלה שנותנים מקום לחלקי האישיות השונים בכל ילד וילדה.

תחושת חסר– לא מספיק

כאשר הדימוי העצמי, הביטחון העצמי והערך העצמי נמוכים, הרבה פעמים כהפנמה של התגובות והתייחסויות המבוגרים מסביבו, יחיה הילד (גם כמבוגר) בתחושת חסר תמידית- חוסר שביעות רצון מעצמו- מהמראה שלו, מהיכולות שלו, מההישגים שלו ומהמחשבות שלו. מה שיגביר בתוכו את הקול הביקורתי, שיפוטי, דרשני ביחס לעצמו ולסביבתו.

פוגעות ביחסים והאווירה במשפחה

כאשר הורה משווה בין ילד אחד לאחיו " למה אתה לא יכול להיות כמוהו?" נמסר מסר על פיו ילד מסוים לא עונה על הציפיות בתחום כלשהו והוא מאכזב את ההורים שלו- זאת חוויה רגשית מאוד כבדה בשביל ילד (בכל גיל) כתוצאה ממנה עלולה להיווצר תחרות (גלויה או סמויה) בין האחים על אהבת ההורים, מה שיכול ליצור בהמשך מרחב לא בטוח לגדילה, התפתחות, שיתוף ובכלל נוכחות אותנטית מייטיבה.

• מתוך ויקיפדיה

בחלק הבא- במה אפשר להחליף השוואות